הכל דיבורים!

בני אדם מזלזלים בדיבור. לא תמיד נובע כל דיבור ממחשבה תחילה” וודאי שלא כל דיבור מקוים” ממומש ונעשה. “הבטחתי” אבל לא הבטחתי לקיים”” אינו רק ‘סלנג’ ציני” אלא דוגמא להתנהלות” להתנהגות” לתרבות. בפרשתנו מופיעה סוגיה אחת הקשורה לדיבור” סוגיית הנדרים שממנה ניתן ללמוד מהו יחסה של התורה לדיבור בכלל. “לא יָחֵל דברו” מצוה התורה וביארו חז”ל “לא יחל” א. לשון חול – לא יעשה דברו חולין. ב. לשון התחלה – לא יתחיל בלי להמשיך ולסיים. ג. לשון חלל – לא יעשה דיבורו ריק מתוכן וחסר משמעות. הדיבור מבטא את מחשבותיו של האדם את ערכיו” מגלה את עצמיותו. הדיבור מחבר בין מחשבתו של האדם למעשיו. מחשבה” דיבור ומעשה זהו הסדר הנכון : בניין המחשבות” הערכים והאידיאלים” התחלת הגשמתם והעברתם לזולת על ידי הדיבור” ובסוף” הגשמתם בפועל על ידי המעשים במציאות. כך צריך להיות” אך פעמים רבות נוצר נתק בין המחשבה לדיבור וממילא בין הדיבור למעשה. זו טעות קשה להתייחס אל הדיבור כדבר של חול” חסר ערך וחסר משמעות” שלא קרה כלום אם התחלנו ולא המשכנו וסיימנו” כי אם כך ננהג” יווצר חלל ריק במציאות” וממילא עלולים להיכנס לתוכו ובמקומו כל מרעין בישין… על כן כלל גדול הוא לנו צו התורה “לא יחל דברו”. אם הדבר נכון בחיי היחיד” קל וחומר בחיי עם ” בחיי הציבור. “איבדנו את כוח ההרתעה” – מסבירים הפרשנים” “הופר מאזן האימה”” מוסיפים הקריינים. מפטפטים יותר מדי ועושים פחות. כך מתנהגים המנהיגים” אז מה הפלא שאויבינו ושונאינו האכזריים מתייחסים אלינו כפי שמתייחסים?! כשנפל טייס אמריקאי בשבי לפני כ-13 שנה בסומליה אמרו האמריקאים כך: “אם תוך עשרים וארבע שעות לא יוחזר הטייס בריא ושלם אנו נפציץ בצורה קשה ביותר. אנו יודעים כבר כעת שיפגעו רבים מזקן ועד ילד” מחמור עד גמל ואנו מצטערים כבר כעת על הפגיעה ב’חפים מפשע’ אך אנו מודיעים שכך יהיה”.
התוצאה היתה שתוך שתים עשרה שעות חזר הטייס השבוי לביתו. הסיבה היתה פשוטה וברורה” החוטפים ידעו שהאמריקאים מדברים ועושים” זו לא סתם פטפטת ואיומי סרק” ולא דיבורים עמומים חסרי תוכן ומשמעות. לא ניכנס לסוגיה הכבדה אם כך ראוי לעשות” אך גם מכאן למדנו שמילה זו מילה ודיבור זה כבוד לאומי” לא פחות! דומה הדבר שבימים כשלנו עלינו לחזור על הדברים הפשוטים: מדברים מתוך שחושבים ומה שאומרים עושים. “לא יחל דברו” זה צו השעה ואולי יותר מכך. “יפה שתיקה לחכמים” לא עת לדבר” עת לעשות וכדברי ר’ מנחם מנדל מוורקה “למד לשתוק כדי שתדע לדבר”.
בשעת כתיבת דברים אלו ב”ה התחלנו לדבר כראוי” ובעיקר לעשות” בעז”ה נעשה ונצליח ונתבשר בקרוב רק בשורות טובות.