מסרים חינוכיים וה”התנתקות” (א)

להורים”
תכנית ה”התנתקות” מטילה על ההורים אתגרים חינוכיים עצומים. למעוּרבוּת העמוקה של בני הנוער” ובמיוחד המתבגרים שביניהם” בפעילות נגד “תכנית ההתנתקות”” יש השלכות מרחיקות לכת על עולמם החינוכי. ההשפעה החינוכית בעיקרה ברוכה וחיובית” וחובתנו לזהותה” לחזקה ולעודדה. אבל” אין אור ללא צל” נלוות אליה השפעות לא בריאות” המחייבות טיפול והתייחסות שלנו” כדי שלא יפגעו בנפש בנינו ובהשקפותיהם הבסיסיות.
הקדמה – בתולדות כל עם יש גם אירועים חולפים שהשפעתם זניחה” וגם כאלה שמשנים את כיוונה ואת פניה של ההיסטוריה של העם. בששים השנים האחרונות בתולדות העם היושב בציון” היו אירועים משמעותיים וביניהם: הקמת מדינת ישראל” מלחמת ששת הימים” מלחמת יום הכיפורים” פתיחת שערי ברית המועצות ועוד” שבנוסף לפן ההיסטורי” הם השפיעו גם על עיצוב נפש הדור. בעת האירועים הללו חווה עם ישראל חוויה קולקטיבית רחבה שתרמה לעיצובה של החברה וגם של היחיד.
לדוגמה” מלחמת ששת הימים הביאה משב רוח של אופטימיות” של תקווה” של אמונה ושל ביטחון עצמי (ויש אומרים: של אופוריה). מלחמת יום הכיפורים הביאה – ייאוש” חולשה” תבוסה ורפיסות (ויש אומרים: התפכחות).
באופן טבעי” השפעת האירועים ההיסטוריים על נפש בני הנוער המתבגרים גדולה יותר מאשר על המבוגרים והילדים הקטנים. בגיל ההתבגרות הם עוברים תהליך של גיבוש הזהות ועיצוב האישיות” יוצאים מהמטריה המשפחתית המגוננת ובונים את עולמם האישי. לכן” החוויות העמוקות שחווים בתקופת ההתבגרות הן “חוויות מכוננות” המעצבות את תשתית עולמם הנפשי” ואחת מהן זו “תכנית ההתנתקות”. בימים אלו” חווים בני הנוער חוויות עזות” חלקן נפלאות וחלקן קשות ביותר. הפנמתן בצורה גולמית עלולה להותיר בהם גם רשמים עכורים וחולניים. אנו” ההורים” הננו “תוצר” של “החוויה המכוננת” של מלחמת ששת הימים” ושל מלחמת יום הכיפורים שבאה אחריה. תחושותינו השלילות בגלל “תכנית ההתנתקות” הן טפלות לתחושותינו החיוביות שנוצרו על ידי “החוויות המכוננות” הקודמות שחווינו” הן נערמות על גביהן ונמהלות בתוכן. לעומת זאת אצל בני הנוער המתבגרים” חוויית “תכנית ההתנתקות” היא העיקרית.
חוויה חיובית – “החוויה המכוננת” העיקרית שחווה הנוער בימינו היא חיובית: הטמעת רוח של אידיאליזם ואחווה (סולידריוּת). “תכנית ההתנתקות” עוררה רוח אידיאליסטית יוצאת מן הכלל בקרב בני הנוער: אהבת הארץ” נאמנות לתורה” אחריות לאומית” מוּכנוּת להתנדב ולתרום. בני 16 ומעלה מתפקדים היום כמבוגרים” נושאים בנטל” יוזמים. בני נוער בכל הגילים מוותרים על “עיסוקיהם הקטנים” לטובת הפעילות למען ארץ ישראל ועם ישראל. מתקיים בהם: “נחנו נעבור חלוצים”. הוי אומר: חלוציוּת.
ייאוש / אל ייאוש – במקביל לגילויי החלוציוּת הנהדרים שלהם” יש להם חוויות בלתי נעימות לחלוטין. הם פוגשים מדיניוּת ממשלתית אנטי-חלוצית בלתי מוסברת המיושמת בשטח על ידי כוחות הביטחון (משטרה וצבא) וכל זרועות הממשל כולל הפקידוּת הבכירה. הם פוגשים תקשורת מגויסת” ושומעים קולות של שנאה כלפי ההתיישבות וגם כלפי המתיישבים” הבוקעים משולי החברה אך מצליחים להשפיע על סדר היום הציבורי. החלטות פוליטיות נוספות בתחום החקיקה והתקציבים” ונסיגה מזהותה היהודית של המדינה” מביאות לתחושה של ניפוץ תקוות גם במישור הרוחני וגם במישור הלאומי.
בני נוער רבים מלאים תסכול וכעס כלפי המדינה ופסימיים לגביה. מכאן לא רחוקה הדרך לייאוש מוחלט מהמדינה ומהחברה הישראלית. יש בני נוער שכבר התייאשו מהחברה הישראלית” ואפילו נשמעים קולות בודדים הטוענים שהקרע הסופי בעם הוא רק עניין של זמן” כיון שאנחנו מפוצלים ומחולקים לשני עמים. זוהי הסוגיה המרכזית: להתייאש או לא להתייאש!
אף שגם המבוגרים חווים אותן חוויות” הם מסוגלים לאזן אותן בעזרת חוויות חיוביות קודמות” לפרק אותן ולהסיר את השפעתן השלילית. המבוגרים ראו תקופות של אור גדול ולכן החושך איננו מאיים. על כן אינם מאבדים תקווה ואינם מתייאשים. קל להם להפנים את מה שמו”ר הרב צבי יהודה היה רגיל להסביר על מאמר תמוה בירושלמי שבו נאמר “גדול קידוש ה’ מחילול ה'”. הדברים כפשוטם נשמעים מיותרים לחלוטין. מובן מאליו שקידוש ה’ גדול מחילול ה’! השיב הרב” שהירושלמי מתייחס למצב שבו יש תערובת של אור וחושך” של קידוש ה’ וחילול ה’. נשאלת השאלה: מה מכריע – האור או החושך? למי לייחס משקל גדול יותר – לקידוש ה’ או לחילול ה’? משיב הירושלמי: “גדול קידוש ה’ מחילול ה'”. האור מכריע. זהו העיקרון שעל פיו עלינו להעריך את תקופתנו: היה אור” יהיה אור” וגם עכשיו יש אור. אור זה הוא המכריע.
המסר החשוב ביותר שיש להעביר לבני הנוער שלנו הוא שאין להתייאש מהמדינה ואין לאבד תקווה מהחברה הישראלית” כלומר” מהעם היושב בציון. יש חושך” אבל האור מכריע. מול תחושות הייאוש עלינו להשמיע מסרים של תקווה. (המשך בפינה הבאה).