בקשתם של בני גד ובני ראובן ממשה לתת להם ארץ מקנה היא לכאורה בקשה תמימה” המנוסחת בנימוס באומרם: “אם מצאנו חן בעיניך”” ואכן משה אינו טוען שבקשתם אינה חוקית” אלא שהיא אינה נקייה בזה שהיא עלולה לפגוע בעמידה של העם” “ולמה תניאון את לב בני ישראל מעבור אל הארץ”. את טענתו זו הוא מנמק בדרישה: “והייתם נקיים מה’ ומישראל”. מדברי משה אנו למדים כי מקבלי ההחלטות חייבים להביא במכלול השיקולים שלהם לא רק את חוקיות ההחלטות אלא גם את ההשלכות שלהן על המרקם הציבורי” אם הן ייטיבו עמו או חלילה יביאו לפילוגו ולפגיעה במוראל הלאומי. הגמרא במסכת סנהדרין (קב ב) מספרת על רב אשי ששאל את המלך מנשה: אם הייתם חכמים כל כך מדוע עבדתם עבודה זרה? על כך השיב לו מנשה: אילו היית חי בדורנו היית מרים את שולי גלימתך שלא תפריע לך לרוץ והיית רץ לעבוד עבודה זרה. ה”עבודה זרה” מתחלפת ולכל דור יש ה”עבודה זרה” שלו” שהמשותף שבהן הוא העדפת ערך אחד הדוחה מפניו את כל הערכים האחרים” ובשם הערך המועדף הזה אדם מגיע אפילו עד כדי רמיסה ודריסה את כל מי שאינו מסכים עמו. כך היה ה”קומוניזם” בזמנו” וכך היום ה”עבודה זרה” של דורנו היא ה”דמוקרטיה”. לא שהדמוקרטיה כשלעצמה היא דבר שלילי” אדרבא במכלול האפשרויות היא הטובה ביותר ועלינו לשמור עליה מכל משמר” אלא שעם זאת אפשר לומר גם עליה את דברי הנביא (הושע יד י): “ישרים דרכי ה’ וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם”. אפילו “דרכי ה'” שהוא הדבר החיובי ביותר” אם אך “פושעים” יתנהלו על פיהם סופם שיכשלו על ידם. וכך אנו הולכים היום בעיניים עיוורות אחר מקסם הדמוקרטיה ומאפשרים בשמה לחולל את כל העוולות שבעולם.
עוד לפני כמאה שנים כתב ביומנו (חלק א” 21 ביוני 1895) ד”ר בנימין זאב הרצל” הוגה רעיון הציונות המדינית ומייסדה של ההסתדרות הציונית העולמית (שרבים מחסידי הדמוקרטיה של היום רואים בו את מנהיגם) את הדברים הבאים: “אני מתנגד לדמוקרטיה” מפני שאיננה יודעת מדה” הן כשהיא מהללת והן כשהיא מחללת ומביאה לידי פטפוטי פרלמנט” ולסוג המכוער של פוליטיקאים רודפי בצע . . . הדמוקרטיה היא שטות מדינית היכולה להתקבל רק על לב ההמון בשעת התרגשות של מהפכה”. כוונתו של ד”ר הרצל היא שה”דמוקרטיה” יכולה להיות נשלטת ע”י “פוליטיקאים רודפי בצע” שהשיגו את שלטונם בדרכי רמייה” שקנו שלטון בכסף” ואחר קבלת הכוח הם מתכחשים להצהרות קודמות שלהם ועושים בשם “הדמוקרטיה” ככל העולה על רוחם” ופועלים בניגוד לדעת שולחם. וזה מה שאומר משה לבני גד ובני ראובן שהתנהלותם הציבורית עליה להיות לא רק חוקית אלא בעיקר נקייה” ולא רק בעיני ה’ שלא להיות “נבל ברשות התורה” אלא גם נקיים מישראל” שלא לגרום בהחלטות שלהם נזק למוראל הלאומי של העם: “ולמה תניאון את לב בני ישראל מעבור אל הארץ”. אלא “והייתם נקיים מה’ ומישראל”.
