וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים

צלולים היו מימי הבריכה” כמימי הפשרת השלגים בראשי ההרים. את קרקעיתה העמוקה אפשר היה לראות כמבעד לזכוכית. לאן שמביט היית כמעיין חלום זך ראית” ועם זאת לא רבים ידעו על פינת חן זו” כגן סודי אשר ברכו ה’. ברווזים שטו בנחת” שולים דגים קטנטנים למחייתם. עופות המים השבים מדי שנה ממרחקים” מצאו להם מרחב קינון בצמרות העצים ובצמחיה הרעננה סביב לה. אפשר היה לצלול בתוכה עם עיניים פקוחות” ולהישאב בקסמיה” עד אותו היום הארור” שהחלו זולפים לתוכה מי ביוב. הנחל הנשפך אליה” זוהם” ולא במקרה. היתה זו עצה מכוונת” ובזמן מועט למדי אכן הושחרו מימיה. הציפורים פרחו להן כאילו מעולם לא הכירוה” אל מקום קינון נקי מצחנת דגה שצפה מחוסרת חיים. את מקומם תפס ענן סמיך של שרצים מעופפים. גם תנים קרפדות ונחשים צפעוניים התקבצו ממרחקים. סבך קני סוף ואשלים חסר חן התעבה בִּמקום מגוון פרחי המים. האם יש תקנה לבריכה זו?
“וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב” . עם ישראל יודע לנקום במי שגרם למותם של כ”ד אלפים מבניו במגיפה” כך יסופר בהמשך בעניין מלחמת מדיין. אמנם לקלל את העם כולו לא עלה בידו” אך גדול המחטיאו יותר מן ההורגו. הגמרא שואלת מה עשה אז בלעם במדיין” וכי לא חזר מאז לארצו” אחר שנכשל בניסיונותיו לקללם? אלא שבא בא ליטול שכרו על עצתו להחטיאם בבנות מואב ומדיין” שהרי “אלהיהם של אלו שונא זימה הוא” . בני ישראל התאוו לבגדי פשתן לאחר ארבעים שנה במדבר. עצתו היתה שיעמידו אוהלים של חנויות לבגדי פשתן” וכשיבואו בני ישראל לקנותם יפתו אותם בערמה” תחילה לתאווה ולסוף לעבודה זרה” וכך היה. “וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן. וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף ה’ בְּיִשְׂרָאֵל.” עצת בלעם היא להזרים ביוב לבית ישראל” ובכך לגרום לסילוק השכינה ולעורר את מידת הדין.
התאווה הנמוכה” גררה עמה את עבודת ‘בעל פעור'” שנקרא כך “על שם שפוערין לפניו אחוריהם ומוציאין רעי” וזו היא עבודתו” . הרב קוק מבאר כי עניינה של ע”ז זו הוא להעצים את זוהמת החיים כמעין פולחן דתי. כאשר מצטברת פסולת בגוף האדם” הגוף דוחה אותה לחוץ” ובזה רפואתו” אך בנפש ההנהגה היא הפוכה. כאשר הכוחות הרעים דוחקים את האדם לעשות מעשה רשע ונבלה” הרפואה לכך היא דווקא לכבוש את הכוחות הרעים” ולמנוע יציאתם מן הכוח אל הפועל. אולם עובדי בעל פעור” השוו את הנהגת הגוף להנהגת הנפש. דרך זו הורסת כל צדק” יושר” והנהגה טובה.
נטיית האדם לבקשת חופש היא חיובית” רק אם את חופש נשמתו יבקש. לשם כך עליו דווקא לצמצם את מפגשו עם העולם הזה למעשים החושפים את קדושת נשמתו ואינם מטמאים את נפשו” כפי הדרכת מצוות התורה. אך חינוך ‘בעל פעור’ הוא לחופש גופני ללא גבול” וכאומר” אין רע בכל אשר יעשה האדם” הכל קודש. עשיית צרכיו בפרהסיה” לשיטתם” שיא של עבודה יש בזה. אכן” אם הגיעה הנפש לקצה הרשעה הזה” ממילא כבר הותר הכל. האדם אינו אוהב לעשות רע ולהרגיש ייסורי מצפון” וע”ז זו באה ומחלצת אותו מכל סתירה פנימית” ומספקת לפורקן יצריו אידיאולוגיה וערך פולחני. גם היום” שָבו לרחף בחללו של עולם תאוריות רבות המעודדות את האדם לתת דרור לכל מאוויו האפלים. הללו מסבירות לו” שבכך הוא מבטא את עצמו ונאמן לרצונו” ואל לו אף להתבייש בכך אלא להתגאות. אין מי שיגדיר לו מה טוב ומה רע” אלא כל מה שיחפוץ בו הוא הטוב” ועליו לבטא עצמו עד הסוף. אין זה אלא נאו פאגניזם” אליליות חדשה המנוסחת כאידיאולוגיה פילוסופית” אותה זוהמה בלבוש שונה. צינור הביוב שנפתח בשיטים בעצת בלעם” מוסיף לזהם דורות אחרים” ולמעט את החיים האלוקיים בקרב האומה הישראלית.
האם יש תיקון לדבר? התיקון לטהרת נפש האדם והאומה” הוא לימוד התורה. זהו המעיין הטהור שישטוף את מימי הביוב” עד שיעלימם כליל. רמז לכך נתנו חז”ל בהצביעם שארון הברית עשוי גם הוא מעץ שיטים. “אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי אֲרָזִים הָיוּ… וּמִכֻּלָּם לֹא נִבְחַר אֶלָּא הַשִּׁטָה בִּלְבַד” שֶׁנֶּאֱמַר: ‘וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים’ . לָמָּה קוֹרֵא אוֹתָם עֲצֵי שִׁטִּים? כְּדֵי לְרַפֹּאת מַה שֶּׁעֲתִידִין לַעֲשׂוֹת בַּשִּׁטִּים” שֶׁנֶּאֱמַר: ‘וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים’ . וְלֹא תֹּאמַר בָּאָרוֹן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה” אֶלָּא אֲפִלּוּ כָּל אָרוֹן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין” צְרִיכִין לִתֵּן אֶרֶז שֶׁל שִׁטָּה בּוֹ… חָטְאוּ בַּשִּׁטִּים” וְלָקוּ בַּשִּׁטִּים” וּמִתְרַפְּאִין בַּשִּׁטִּים… אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לָעוֹלָם הַבָּא אֲנִי מְרַפֵּא אֶת הַשִּׁטִּים” שֶׁנֶּאֱמַר: ‘וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב וְכָל אֲפִיקֵי יְהוּדָה יֵלְכוּ מַיִם וּמַעְיָן מִבֵּית ה’ יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים’ “.
מבאר הרקאנטי כי “באותו זמן” עתיד הקב”ה לטהר את כל העולם כולו” ומפני שנחל שיטים מרבה ניאוף” יצא מעיין מבית ה’ לרפא אותו נחל” . המעיין הרוחני הנובע מתוך העיסוק בתורה” ובמיוחד בפנימיות התורה” מרווה נפש האדם והאומה במחשבות טהורות ומתוך כך גם המעשים נטהרים. הנחל הנובע מבית קודש הקודשים” שוטף את הזוהמה המחשבתית” והחיים בבריכת ה’ מתחדשים.