והשיב לב אבות

שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר” עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד” עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים:
המסר העובר מדור לדור צריך לקבל ‘תרגום’ נאה המתאים לדור” כי הרי בניסוח טמון עצם הרעיון. לומר לילד דבר שיתיישב על לבו” זוהי אומנות החינוך. חנוך לנער על פי דרכו… של הדור. לכן” חכמים ידעו להפוך את מה שקיבלו מסיני לתורה מעשית המאפשרת לעם שלם לחיות לפיה” בדיוק כמו המשל” המאפשר לכל אחד להשיג את התכונה של הלימוד לפי טבע פנימיותו. לכן” שמעון הצדיק” הדרגה האחרונה של המסירה” משיירי הכנסת הגדולה” הוא אשר ניסח לנו את אומנות החינוך לפי שלושה עקרונות:
1. תורה” היינו חכמה. תפקיד האב להיות מאיר פנים” לא מצד הנימוס והחנופה” אלא מכוח הבשלות הרגשית שבנה על ידי עיסוקו בתורה. העמֵל בתורה אינו לומד תוכן שכלי בלבד אלא מעמיק עד כדי שהופך את התורה לתורתו הוא. זהו לשמהּ” כלומר מחובר אל פנימיותה. לפעמים על ידי לימוד הפשט דווקא” הוא חופר בכל אחת מפינותיה ואינו זז ממקומו עד שהוא משיבה אל לבבו. הוא מראה ממילא לבניו את כוח השקידה וההתמדה אך מתוך שמחה ואהבה” ודבקות בתלמידי חכמים בקביעות ובאהבה. כי הרי הילד יתייחס לאביו בדיוק כפי שהאב מתייחס אל אביו – אל האור האין סופי” המתגלה בתורה כמקום בלעדי מאז סילוק הנבואה.
2. עבודה” כפשוטה. כלומר האב אינו מתעצל אלא עוזר בביתו וגם מביא פרנסה מתוך הבנה שאין סולם מגיע השמימה ללא בסיס איתן במציאות. הוא אב מציאותי” ומחובר גם לבן הקטן שבוכה בלילה. הבסיס הכלכלי בא להקנות ביטחון לבני המשפחה” ולא כי עיני ההורים מאירות בשל חיי החומר” אלא החומריות היא לתועלת הבית בלבד” וכל האור טמון בערך הפנימי של החיבור.
החיבור הוא הגדרת התפילה שהיא גם העבודה. היכולת לחבר בין התורה לבין נפש כל אחד” כי התפילה היא הסולם שבו האדם מסוגל להרים את התחושות שבלב לאמון בסיסי המלא יראת שמים. וכל כמה שהאב יידע להתפלל” כלומר לראות בכל ממד גשמי את הממד השמימי” כך הוא יהיה נשמע יותר” לפי דברי חז”ל: כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים. (ברכות ו” ב)
3. גמילות חסדים. עיקר המגמה של השפעת האב היא להמתיק את הדינים” כלומר לדעת לבטא את הרגש הבסיסי” לדעת לגלות חולשה” לדעת לדבר באמת” ללא הצגות וכד’.
הנקודה השלישית הוא כנגד “הוו מתונים בדין” כמובא לעיל. העבודה הוא כנגד “העמידו תלמידים הרבה”” כלומר התקשרות בריאה. וכנגד “סייג לתורה” מביא שמעון הצדיק שצריך ללמוד תורה” הפוך והפוך בה” כי הרי אין הבנה של הסייג אלא מתוך חכמה המתגלה בלימוד.