בשבוע שעבר ראינו שהצלת יהודי לעולם אינה עומדת בפני עצמה” להצלת יהודי אחד ישנם הדים כלל אנושיים. הצלת יהודי אחד מיד האויב” היא למעשה הצלת האנושות. הפעם נראה שכאשר נדלק ניצוץ קטן של ערבות הדדית” הרי הוא מעורר את כוחות הטוב ומוביל לערבות הדדית גדולה יותר וכאשר כוחות הטוב מתאחדים” אי אפשר לעמוד מולם.
מלחמה להצלת שפחה אחת
בפרשת חוקת מתוארת דרמה קצרה אשר מבטאת באופן הנחרץ ביותר את תכונת הערבות ההדדית בעם ישראל: “וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי. וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה’ וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם. (במדבר כ”א” א-ב). רש”י לומד מהנאמר “וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי”” בלשון יחיד” שנשבה רק אדם אחד: “וישב ממנו שבי – אינה אלא שפחה אחת”. איזה עם יוצא למלחמה במטרה להציל שפחה אחת? רק עם שחקק על דגלו את העיקרון של הערבות ההדדית בצורה החזקה ביותר האפשרית.
אולם” הערבות ההדדית אינה רק מניע ליציאה למלחמה” אלא גם הגורם לניצחון. “וַיִּשְׁמַע ה’ בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה” (שם ג).
אך מדוע הערבות ההדדית מובילה לניצחון?
המלחמה שנעלמה
באחרית ימיו של יעקב” הוא מברך את יוסף: “וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי” (בראשית מח” כב). אך חיפשנו בכל ספר בראשית ולא מצינו שיעקב נלחם באמורי בחרבו ובקשתו!
מה פשר המלחמה המסתורית הזאת?
רש”י פותר לנו את התעלומה: “בחרבי ובקשתי – כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם” נתכנסו כל סביבותיהם להזדווג [=להלחם] להם וחגר יעקב כלי מלחמה כנגדן” (שם). הרמב”ן מרחיב את היריעה “ואם נאמין בספר ‘מלחמות בני יעקב’ (הוא ספר הישר) בא להם פחד אביהם כי נאספו שכני שכם ועשו עמהם שלש מלחמות גדולות” ולולי אביהם שחגר גם הוא כלי מלחמתו ונלחם בם היו בסכנה” כאשר יספר בספר ההוא” (בראשית לד” יג). ואם כן” החשש של יעקב מתגובת נגד מצד האומות אכן התממש “וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי” (שם פס’ ל).
הרמב”ן מציין שהתורה רק רמזה על המלחמה הזאת כי היתה נס נסתר שהרי יעקב ובניו “אנשים גבורים היו וכאלו זרועם הושיעה למו”. אחד הרמזים למלחמה זו מופיע בפרק הבא “וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹקִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב” (בראשית לה” ה). הרמב”ן כותב שהניצחון הוביל להרתעה “ולא נאספו כולם לרדוף אחרי בני יעקב” כי היו נופלים עליהם כחול אשר על שפת הים לרוב. וזה טעם “חתת אלקים”” כי נפלה עליהם אימתה ופחד מן הגבורה אשר ראו במלחמה”. בפסוק לאחר מכן נאמר “וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית אֵל הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ”” הרמב”ן לומד מכאן שלא היו אבדות בנפש במחנה יעקב “להודיע שלא נפקד מהם ולא מעבדיהם איש במלחמה”.
ובכן” מה סוד הניצחון במלחמה זו?
סוד הניצחון
חז”ל שואלים על הנאמר “וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח” (לד” כה). במדרש מצינו ששמואל שאל את לוי בר סיסי “מהו דין דכתיב [=שכתוב] ‘ויבואו אל העיר בטח’?
התשובה היא: “אמר לו בטוחים היו על כחו של זקן ולא היה אבינו יעקב רוצה שיעשו בניו אותו המעשה וכיון שעשו בניו אותו מעשה אמר מה אני מניח את בני ליפול ביד אומות העולם מה עשה נטל חרבו וקשתו ועמד לו על פתחה של שכם ואמר אם יבואו האומות העולם להזדווג [=להלחם] להם לבני אני נלחם כנגדן” (ב”ר פ” י).
אנו רואים כאן דבר מופלא. חז”ל מספרים לנו על ערבות הדדית כפולה: שמעון ולוי מגלים ערבות הדדית להצלת דינה” ויעקב אבינו מגלה ערבות הדדית להגן על בניו מפני אומות העולם. החידוש הוא שלשמעון וללוי היה בטחון מלא בכך שהערבות ההדדית שלהם להצלת דינה” תעורר ערבות הדדית מצדו של יעקב להצלתם מידי האומות ובכוחות משותפים יוכלו לנצח.
אם כן” מדוע ערבות הדדית מובילה לניצחון? ראשית” מי שנלחם למען הטוב” הצדק” ומתוך אכפתיות וערבות הדדית” הרי הוא מקבל סייעתא דשמיא. כשם שמצינו במלחמת ארבעת המלכים שאברהם ניצח אימפריה שלמה כשיצא להציל את לוט ועל ידי כך לעצור את הרוע המשתולל בעולם.
שנית” החידוש במלחמת בני יעקב הוא שכאשר נדלק ניצוץ קטן של ערבות הדדית” הרי הוא מעורר את כוחות הטוב ומוביל לערבות הדדית גדולה יותר. וכאשר כוחות הטוב מתאחדים” אי אפשר לעמוד מולם” כדברי חז”ל “[כינוס] לצדיקים – הנאה להן והנאה לעולם” (סנהדרין עא” ב). ומוסיף היד רמ”ה “ולצדיקים הנאה להם והנאה לעולם שידיהם מתחזקת להטיב לבריות” (שם). כינוס יחד של בני אדם שאכפת להם” מעצים את נוכחות הטוב בעולם ומוביל לניצחון.
לתגובות: natanorot@gmail.com
