ישנן מטבעות לשון שכבר נהפכו לנו להרגל. אחד מהם הוא המטבע ‘בלי נדר’. כך הורגלנו” להיזהר מלהיתפס בעוון נדרים חס וחלילה” על כן טוב להקדים לכל אמירה שיש בה מעשה” את צמד המילים הללו – בלי נדר.
אמנם” התורה וגם התנ”ך מלאים בנדרים. יעקב נודר נדר בבורחו מפני עשיו אחיו” ישראל נודרים נדר כאשר הכנעני מלך ערד תוקף אותם” חנה נודרת נדר כאשר היא נתקלת שוב ושוב בחומת עקרותה” דוד נודר נדר לאביר יעקב שלא יִשן ולא יתן לעפעפיו תנומה עד שימצא את מקום המקדש” משכנות לאביר יעקב [תהילים קל”ב]” המלחים באוניה יחד עם יונה נודרים אף הם נדרים.
ואם נצרף ללשון נדר גם את המילה שבועה [אם כי ישנם הבדלים הלכתיים שונים בין שני הלשונות] יתרחב המעגל עוד יותר.
מה המנגנון שבשלו אדם נודר על עצמו? וכי לא די מה שאסרה תורה?
כנראה שהמפגש המדהים עם שפע אלוקי לא רגיל” שלא על פי סדרי ההשגחה המקובלים” אלא בצורה של חסד יוצא דופן” מוליד בנפש את הרצון להודות גם כן בצורה יוצאת דופן. יש פה תנועה לעומת תנועה. הקדוש ברוך הוא השפיע שפע מיוחד” והאדם רוצה להשיב” להתרומם ולחרוג אף הוא מגבולות המוסכם והמקובל.
ולפעמים” הנדר מקדים את השפע ואף יוצר את הכלי לקבלו.
חנה מרגישה שבאופן ‘רגיל’ אין היא יכולה לזכות לפרי בטן. אפילו אלקנה אישהּ” איש האמונה הגדולה” כבר משלים עם הגזירה ואומר לה: ‘אנכי טוב לך מעשרה בנים’.
חנה יודעת שיש רק משהו אחד שיכול לפרוץ את המעגל. נדר. אם היא עצמה תעבור למקום לא רגיל” לא הגיוני” וגם תתחייב בדבר שאיננו הגיוני כלל” למסור את הילד שכה חיכתה לו למשמרת אצל עלי הכהן” אפשר שלעומת היציאה שלה מן המסגרת” גם בשמים יצאו לקראתה והיא תזכה לפרי בטן לפנים משורת הדין.
האפשרות לנדור נדר היא בעצם ביטוי לקשר חי עם הבורא” קשר שבו האדם לא מסתפק רק במה שהוטל עליו” אלא” גם אם לעיתים רחוקות” רוחו נושאת אותו אל על והוא מקבל על עצמו דברים שלא היה מחויב בהם” מכוח הרגש הטוב שעטף אותו” והשפע שפגש בו.
והדבר המדהים הוא שהתורה נותנת לזה תוקף” כלומר” אמירת בשר ודם” מקבלת תוקף אלוקי” ואם יעבור על מה שהוציא בפיו” הרי עבר עבירה כלפי שמיא. כמה גדול הדיבור” שיש בכוחו להפוך מילים של בשר ודם” לאיסורי תורה” כפי שכתב רבי נתן בליקוטי הלכות’ אַךְ בָּזֶה רוֹאִין גֹּדֶל כֹּחַ הָאָדָם הַבַּעַל בְּחִירָה. וְהָעִקָּר הַכֹּחַ הוּא בְּפִיו וְלִבּוֹ. שֶׁכְּשֶׁלִּבּוֹ חוֹשֵׁק לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּאֵיזֶה קְדֻשָּׁה וּפְרִישׁוּת וְכַיּוֹצֵא וּמוֹצִיא חִשְׁקוֹ וּרְצוֹנוֹ בְּפִיו אֲזַי נַעֲשֶׂה מִזֶּה תּוֹרָה. כִּי אָז נֶאֱסָר עָלָיו הַדָּבָר בְּאִסּוּר תּוֹרָה. כִּי בֶּאֱמֶת נֶפֶשׁ יִשְׂרָאֵל בְּשָׁרְשׁוֹ הוּא חֵלֶק אֱלֹקִי מִמַּעַל וְהוּא בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הַתּוֹרָה. כִּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוֹרָיְתָא וְיִשְׂרָאֵל כֹּלָא חַד” כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ. וְעַל – כֵּן יֵשׁ לוֹ כֹּחַ בְּפִיו לִנְדֹּר נֶדֶר וְלַעֲשׂוֹת לְעַצְמוֹ מִצְווֹת כְּנַפְשׁוֹ.’
הנדר מעיד אם כן על הנודר. שורש נשמת ישראל היא התורה” ועל כן יש בכוח הדיבור של אחד מישראל” אפילו הפשוט ביותר” להפוך לאיסור תורה ממש.
אמנם” דווקא בגלל שהנדר בא כתוצאה מהרגש הטוב” הוא עלול להיות מזולזל כאשר הרגש חולף לו. לכן מזהירה הגמרא במסכת שבת – בעוון נדרים בנים מתים ח”ו. מי שמזלזל בכוח הרגש הטוב שלו” פועל נזק חינוכי בל יתואר כלפי ילדיו” שעולמם הרגשי הוא גדול וממלא חלק גדול מאישיותם” ואם יתקלו בזלזול הרגש” תוצאות נוראות ואיומות עלולות לצאת מכך. לכן מזהירים אותנו חכמים לא לזלזל ברגש הטוב שפקד אותנו ושבשלו נדרנו נדר” אלא לכבדו” ולתת לו את המקום הראוי לו” כביטוי אמיתי ונקי” לחווית קרבת אלוקים שבאה עלינו כתוצאה ממצוקה חריפה או מישועה גדולה [ ע”פ עין איה שבת].
נמצא אם כן שהנדר הוא כלי נשק רב עוצמה. חלילה מלהשתמש בו לשווא. ‘בלי נדר’ היא הקדמה ראויה.
אך יש ומאיר עלינו אור מיוחד” והלב רוצה להודות” והנפש זועקת לתת” ואז” יפה שעתו של הנדר” האחראי” המלא” היודע את כובד משקלו” ואף על פי כן” מוציא את המילים מפיו” מקבל על עצמו חיוב נוסף” מתוך זהירות” וכבוד לרגש המתעורר לבוא ולהכריע את הכף לטובה” ולמלא את נדרך” כַּאֲשֶׁר תִּדֹּר נֶדֶר לֵאלֹהִים אַל תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים אֵת אֲשֶׁר תִּדֹּר שַׁלֵּם:
