בין תוכן לכוונה בתקשורת הזוגית (המשך)

בשבוע שעבר” קראנו על שיחה עם גבר” שנישואיו הגיעו למשבר. כעת” דווקא מתוך הכאב” הצער” התסכול וחוסר המודעות” הוא מתעורר ומחפש דרך לעבודה אישית מהותית” לצורך בניית קשר זוגי נכון יותר.
אני: מתוך דבריך אני מבינה” שאשתך חיפשה בך את החבר הקרוב” שמקשיב למחשבותיה” רגשותיה וחלומותיה ורוצה לגלות גם את עולמך הפנימי. לעומת זאת” אתה עסוק בכל הרצינות והאחריות בפרנסה” עזרה ונתינה בבית” שזה חשוב מאד וזה הבסיס לקשר ביניכם.
הוא: נכון” אז ההשקעה שלי אמורה לגרום לה להרגיש טוב אתי.
אני: זה נכון” אך לא מספיק. ההשקעה שלך בבית בסידור העניינים הטכניים” היא כביכול רק הבניין החיצוני של הזוגיות. ניכר מדבריך” שחסרים גילויים רגשיים ביניכם. לכן נראה לי שבקשותיה החוזרות ונשנות” היו בעצם “אותות מצוקה”. גם כאשר שתקה” אולי התייאשה. לכן ניתן להבין” מהיכן מגיעה ההודעה שתיארת כ”פתאומית”.
הוא: מניין לך שזה לא שיגעון שלה?! “המצוקה הזאת”” זה מפני שלא מספיק לה כל מה שאני נותן לה!
אני: ניכר שאיכפת לך מאד ממשפחתך בכלל ומאשתך בפרט. לכן אתה לוקח אחריות ועוסק ברווחת המשפחה וכואב לך המצב שנוצר. אלא שבנוסף לכך” לאשתך יש צורך בקרבה” כמו כל אשה שרוצה לחוש קרובה לבעלה” כפי שמלמדנו החזון איש: “…ושמח את אשתו אשר לקח” – חובה. כיצד משמחה? טבע שלה להתענג על חינה בעיניו” ואליו עיניה נשואות. עליו להשתדל להראות אהבה וקירוב בריבוי שיחה וריצוי.”
הוא: אז זה לא ברור שאם אני משקיע” סימן שאני אוהב.
אני: ההשקעה הכרחית כחלק מביטויי האהבה. אך יש חלק הכרחי נוסף” שהוא “ריבוי שיחה וריצוי..”. הם אינם סתם דיבורים” אלא השקעה בבירור משותף על אודות התחושות” החלומות” הכוונות והרצונות השונים. כשמודעים לצורך הנפשי בקרבה” אפשר לראות כיצד בשאלה פשוטה (כביכול)” יש כוונה לבקשת הקשר ביניכם” מעבר לתוכן השאלה. לדוגמא:
1. בשאלה “מתאים לךָ שנצא לטייל יחד..?” גם אם אתה עייף” יש להתייחס לכוונה של בקשת היחד. מתוך היחס הזה כדאי לומר לה עד כמה חשוב לך להיות יחד” רק שהעייפות… או לחילופין” שכשמבינים את הצורך והחשיבות בקשר” יש כוח להשקיע עם כל הקושי.
2. היא מדברת על קשיים בזוגיות /במשפחה. עם כל התחושות הלא נעימות שיש בגילוי הדברים המצריכים תיקון” יש להתייחס לכוונה של בקשת השותפות” שיש לה על מי לסמוך בפתרונות הקשיים. מתוך כך מתפתחת אצלה תחושה”שאתה נוכח ושותף ברגשותיה ובהתמודדויות החיים המשותפים. בהיעדר הכרה בכוונה האמיתית החבויה” התחושה שלה היא שהיא לבד מבחינה רגשית. כי האופי הנשי עיקרו – פיתוח הצדדים הפנימיים של החיים. “כל כבודה בת מלך פנימה” (תהילים מה”יד). אמנם” בתרבות הפוסט מודרנית ניתן לקלקל את הבריאות הנשית הטבעית. אך כפי שהצגת את אשתך” נראה לי שיש בה בריאות נפשית” המבקשת קשר נשמתי איתך.
הוא: (מהרהר): אני נזכר בתקופה לפני החתונה. היינו מאוהבים… חשבתי בשבילה והיא בשבילי…
אני: לפני הנישואין הייתה לכם הרגשה של התאמה מיוחדת” שבזכותה החלטתם להינשא. בכך ידעתם” שנשמה אחת לכם. כעת” לאחר הנישואין” הגיעה העת לגלותה. להוציאה ממחבוא של הרגלים שונים. שוני תרבותי ומחשבתי – דרך עבודת המידות.
הוא: אני מבין שהתמודדות רגשית שלי” לא רק “בשבילה..” אלא גם חלק מתיקון המידות שלי..!
אני: נכון” זו קומה נוספת. כשאתה מבין שקשר רגשי עם אשתך הכרחי”לא רק לאשתך אלא גם לשכלול האישיות שלך כחלק מבניין המידות” נוצר מצב ששניכם משתכללים. אזי אתם פועלים כיחידה זוגית עצמאית” הכוללת טיפוח של כל צדדי החיים.
הוא: תגידי רגע. אני האשם היחיד? לה אין חלק בתוצאה הזאת??
אני: אתה צודק. בקשר הזוגי” לשניכם יש אחריות על התוצאות. אך היא לא פנתה אלי. אתה פנית. לכן אני משקפת לך את חלקך בלבד. אם תתחיל תהליך” אתה תרוויח באופן אישי” גם אם חלילה” היא לא תרצה לחזור אליך. אם היא תבחר לחזור עקב השינוי שבך” אזי הרווח יהיה כפליים” והזוגיות שביניכם תהיה עמוקה יותר ויציבה לאורך שנות חייכם בעזרת ה’.
הוא: עכשיו הכאב שלי גדול יותר. כאב ההחמצה. לא ידעתי” לא הבנתי” לא ראיתי..
אני: אמת. זה כואב מאד. אך כואב יותר לא לראות כלל ולחיות במאסר ההרגל. כך מלמדנו הרמח”ל במסילת ישרים: “הנה עניין הזהירות הוא” שיהיה האדם נזהר במעשיו ובענייניו. כלומר” מתבונן ומפקח על מעשיו ודרכיו” הטובים הם אם לא” לבלתי עזוב נפשו לסכנת האבדון חס ושלום ולא ילך במהלך הרגלו כעיוור באפלה..”
הוא: לא חשבתי שהנישואין יגרמו לי לעשות כזאת עבודה…
אני: הנישואין הם עבודת ה’ – עבודת חיים.