נחזור על הראשונות

היה נוח לחשוב שאחרי מסע ההסברה הרציני והמכובד על הרגלי הגלישה באינטרנט” הסכנות והפתרונות – יבוא הכל על מקומו בשלום. רבים-רבים יתקינו בביתם תוכנות סינון יעילות” יתחברו ל”אינטרנט רימון” או לשירותי סינון של “מורשת”. אבל” רק השבוע סיפר לי ראש ישיבה תיכונית” שנערכה בדיקה בין תלמידיו על הרגלי הגלישה שלהם” על מידת המעורבוּת של ההורים בהרגלי הגלישה של ילדיהם” על היקף השימוש בתוכנות סינון – התוצאות היו קטסטרופליות.
רוב בני הנוער דיווחו שהאינטרנט פתוח לגמרי בביתם” ושאין ההורים מתערבים בהרגלי הגלישה שלהם (לא היקף שעות ולא תכנים!). קשה להאמין לזה אבל אלו הן העובדות. אנחנו עומדים במפתן החופש” והתוצאות עלולות להיות הרסניות. שעות הגלישה הבלתי מבוקרת יוכפלו ויושלשו.
פעם ניגש נער אל המחנך שלו לפני סוף שנת הלימודים והתוודה בפניו שהוא חושש מפני החופש. הוא הסביר שהוא נשאר לבד בבית מרבית שעות היום” מפני ששני הוריו עובדים. האינטרנט פתוח לגמרי” והוא למוד ניסיון שזה מתכון לכישלון יום-יומי. הנער ומחנכו חיפשו יחד עצות שונות כיצד להימלט מהכישלון” אבל שניהם ידעו שהעצות מוגבלות. אילו לא היו הוריו מתרשלים באחריותם החינוכית לא היתה מתעוררת הבעיה.
מחנכים רבים משקיעים חלק ניכר מהאנרגיות החינוכיות שלהם בחסימת ההשפעה המזיקה של שעות גלישה מרובות באתרים קלוקלים ובביטולה. כיצד ניתן לדבר על “קודש”” על שאיפות רוחניות” על גדלוּת ביראת שמים” על גבורה נפשית” אל תלמידים שראשם שקוע בזבל האינטרנטי. במקום לעסוק בטיפוח לגובה (של תלמידיהם) נאלצים מחנכים רבים להשקיע זמן יקר בטאטוא במטאטא רחוב את כל הלכלוך הגס שהצטבר בנפשם (של תלמידיהם). מאחר שהלכלוך מצטבר מחדש מידי ערב” עבודת הניקוי לעולם לא נגמרת.
אני מניח שכל קוראי המאמר כבר מחוברים לאינטרנט מסוּנן” מתוך אחריות חינוכית לביתם” למשפחתם” לילידיהם ולעצמם. אבל” לא די בכך. כל אחד נקרא להיות סוכן חינוכי ולהפיץ את המסר – בתוך המעגל הרחב של המשפחה” בין השכנים” בין החברים לעבודה ובין חברי הקהילה.
יש הטוענים: אי אפשר לפתור בעיות שורשיות רק על ידי מחסומים ותמרורי אין-כניסה. לא יעלה על הדעת להצליח רק בעזרת תוכנות סינון. הם צודקים: הבניין הרוחני בנוי מ”סור מרע” ומ”עשה טוב”. רק השילוב בין שניהם מבטיח התפתחות רוחנית ונפשית תקינה.
לכן” לא די בתוכנות סינון” אלא צריך לחשוף את הילדים לאתרים חיוביים ולעודד אותם לגלוש בהם. פזורים באינטרנט הרבה אוצרות של דעת המתאימים לילדים ולבני נוער. יש אתרים שתועלתם מרובה” מהם “כבדים” ורציניים” ומהם קלילים.
ובכלל” זוהי הזדמנות לקרוא לכל מי שיש לו כשרון לכך” להקדיש מזמנו לבנות אתרים ערכיים עבור הילדים ובני הנוער. בסופו של דבר” בזה תלוי הניצחון בהתמודדות מול האינטרנט. תוכנות הסינון מאפשרות לסנן את הרע ולהרחיקו מהטוב” אבל בלא טוב בכמות ובאיכות ראויה” יתגבר הרע ויתפשט. אסור להפקיר את הזירה רק לסוכני המתירנוּת” אלא צריך להציע אלטרנטיבה שתקדש שם שמים. אתר טוב ישרת לא רק את בני הנוער מהמגזר הדתי אלא את כלל בני הנוער. הנוער נדחף אל הזוהמה בגלל שעמום” בגלל זמינוּתו של הרע” ומשום שלא קיימת אלטרנטיבה מושכת וקוסמת. לכן” במקביל למאמץ האדיר לפתח טכנולוגיה שתמנע את הגישה אל אתרי התועבה והאלימות למיניהם” צריך לבנות אתרים חיוביים שיוכלו להתחרות עם מה שקיים ברשת. דווקא האינטרנט מזמן אופציות בלתי רגילות” מפני שבניית אתר ואחזקתו אינן מצריכות משאבים כלכליים אדירים. העיקר הוא הרעיון. האינטרנט מאפשר יוזמות פרטיות” ולאו דווקא ממוסדות. יקומו אנשים בעלי שאר רוח ויבנו אתרים בעלי שאר רוח!
יש הסבורים שכל מי שדוגל בהתקנת תוכנות סינון הוא “חשוּך”” שונא קידמה ועוין לאינטרנט. ההפך הוא הנכון: הוא מבקש להפריד בין הרע לטוב על מנת לפגוש את הטוב מבלי להיכשל ברע. אין הסכמה מהו הטוב שבאינטרנט. המצמצמים מתייחסים אל האינטרנט כ”הכרח בל-יגונה” במסגרת העבודה” ותו לא. המרחיבים מוצאים בו גם אוצרות דעת ותרבות. מחלוקת זו אינה נוגעת לאינטרנט בלבד” והיא עתיקת יומין. אבל אין מחלוקת שתוכנות הסינון מאפשרות גישה ישירה אל ה”טוב” מבלי להיתקל ברע.