בשבוע שעבר ראינו שלמרות חשיבותו של המוסר האנושי” אין בכוחו לבד להדריך את האנושות בדרך הנכונה. הפעם נברר מהו האיזון העדין בין המוסר האנושי למוסר האלוקי.
ניווט עם מצפן ומפה
היחס בין המוסר האנושי לבין המוסר האלוקי בתורה הוא כמו היחס בין המצפן לבין המפה. כשם שהמצפן מורה את הכיוון הכללי והמפה מורה את הדרך המדויקת” כך המצפון דוחף את האדם ממעמקי הלב לכיוון הנכון והתורה מדריכה את האדם איך לעשות את המעשה הנכון.
כשם שאין להפריד בין המצפן לבין המפה” כך אין להפריד בין המוסר לתורה. אם מסתמכים רק על המפה בניווט ללא המצפן” עלולים ‘לאבד את הצפון’ ולצאת למסע בכיוון ההפוך לגמרי. באופן דומה” ללא המוסריות הטבעית האנושית” האדם אינו יכול להיות ‘מענטש’ ועלול ללמוד את התורה בניגוד לכוונת נותן התורה (הקדמת הנצי”ב לבראשית). אם מסתמכים רק על המצפן בניווט ללא המפה” עלולים לטעות בנתיב. באופן דומה” ללא הדרכת התורה” האדם עלול לטעות בדרך ולהגיע לחוסר מוסריות ולהכריע בדילמות מוסריות באופן מוטעה (אוה”ק ח”ג עמ’ ב).
ולכן” לסיכום אנו זקוקים למפה כדי להכיר מראש את תוואי השטח ואנו זקוקים למצפן ‘כדי להצפין את המפה’. באופן דומה” “אם אין תורה אין דרך ארץ [=מוסריות טבעית אנושית]” אם אין דרך ארץ אין תורה” (אבות ג” יז).
הישר והטוב בעיני ה’
בפרשת ואתחנן נאמר “וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה'” (דברים ו” יח). הקב”ה ברא את האדם ישר וטוב (קהלת ז” כט; אגרות הראיה ק”ע). ולכן המוסר הטבעי בלבו של האדם דוחף אותו לעשיה ישרה וטובה. אך לפעמים כוונות טובות אינן מביאות למעשים ישרים וטובים והמטרה עלולה לקדש את האמצעים. ולכן” כאשר רוצים לעשות מעשה ישר וטוב” צריך שזה יהיה באמת ישר וטוב. ואיך נדע אם המעשה יהיה ישר וטוב מתחילתו ועד סופו והשלכותיו יהיו בהתאם? התשובה היא: “וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה'” צריך שהמעשה יהיה ישר וטוב בעיני ה’ לפי הדרכת התורה. אם המעשה אינו ישר וטוב בעיני ה’ ומנוגד להדרכת התורה” הרי לנו שאין המעשה ישר וטוב אלא ההפך הגמור. ולכן” הדרך היחידה שהמוסר האנושי יכול להיות באמת מוסרי היא לפי הדרכת המוסר האלוקי בתורה. דוגמא מובהקת ליסוד זה הוא ‘דינא דבר מצרא’ [=הדין של בן המצר].
דינא ד’בר מצרא’
שאלה: אדם העמיד דירה למכירה ומגיע קונה שמעוניין לקנות את הדירה. אך השכן בדירה הסמוכה מעוניין גם הוא לקנות את הדירה כדי שיוכל להרחיב את דירתו. למי יש זכות קדימה לקניית הדירה?
תשובה: במסכת בבא מציעא מופיעה שיטת נהדרעי [=חכמי ישיבת נהרדעא] שסוברת של’בר מצרא’ [=השכן בן המצר] יש זכות קדימה לקניית קרקע המוצעת למכירה הסמוכה לקרקע שלו (ב”מ קח” א). התורה מחנכת את האדם לגלות אכפתיות לזולת ובפרט במקרה שהוא לא חסר כל כך כפי שנאמר “וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב”. רש”י כותב את ההגדרה הבאה ל”ועשית הישר והטוב”: “דבר שאי [=שאין] אתה נחסר כל כך שתמצא קרקעות במקום אחר ולא תטריח על בן המצר להיות נכסיו חלוקין” (שם). אם כן” הטִרחה של בן המצר גדולה כל כך עד שהיא דוחה את ערך ‘חופש הקניין’ ולא זו בלבד שהתורה מציבה את הנורמה המוסרית למקרה זה” היא אפילו מפעילה לצורך כך אכיפה משפטית ויש ל’בר מצרא’ זכות לסלק את הקונה מהקרקע.
דין ‘בר מצרא’ אינו מצטמצם לקרקעות” אלא חל גם בבתים (שו”ת הרשב”א ח”ב סי’ קמה; וראה: שו”ע חו”מ סי’ קעה סע’ נג). ולכן בהתייחס לשאלה שפתחתנו בה – יש לשכן זכות קדימה לקניית הדירה המוצעת למכירה.
התנגשות בין ערכים
‘דינא דבר מצרא’ אינו חל בכל מקרה. ישנם במקרים שבהם טרחתו של המוכר גדולה וכרוכה בהפסדים כספיים או כאשר זקוק לכסף בדחיפות (ב”מ קח” ב). במקרים כאלו אין אנו מחילים את ‘דינא דבר מצרא’ משום שעשיית הישר והטוב לשכן בן המצר אינה מצדיקה הפסד למוכר (רש”י שם; רמב”ם הל’ שכנים יב” ט).
בנוסף” לפעמים ישנה התנגשות בין ערכים” כמו הערך של עשיית חסד עם יתומים קטנים שרוצים לקנות את הנכס” לבין הערך של עשיית הישר והטוב לשכן בן המצר. במקרה כזה” הערך הראשון גובר על הערך השני “המוכר ליתומים קטנים אין בו דין בעל המצר הטוב והישר שעושין חסד עם אלו יתר מבעל המצר” (רמב”ם הל’ שכנים יב” יג). וכן” הערך של יישוב ארץ ישראל דוחה דין זה: “היה רוצה הלוקח לקנותה לבנות בה בתים ובן המצר רוצה לזרעה הלוקח זוכה משום יישוב הארץ ואין בה דין בן המצר” (רמב”ם שם יד” א). במקרים של התנגשות בין ערכים” התורה מכריעה לפי האמת האלוקית. התורה דואגת שהרצון לעשות מעשה ישר וטוב יהיה באמת ישר וטוב.
לתגובות: [email protected]
