פינת המידות – מידת האהבה ומידת היראה / יראת העונש

טרם נעסוק ביחס שבין היראה לאהבה כדאי להזכיר שקיימות מדרגות שונות במידת היראה ובמידת האהבה. ניתן לחלק באופן כללי כל אחת ממידות אלו לשלוש מדרגות. מידת היראה. א. יראת העונש. ב. יראת החטא ג. יראת הרוממות. מידת האהבה א. אהבת תועלת ב. הכרת הטוב ג. אהבת ה’ אחד. נפרט אותן אחת לאחת. יראת העונש – זו היראה הנמוכה ביותר. במצב זה הקריטריון להתנהגותו של האדם הוא הפחד מתוצאות מעשיו” והמחיר שהוא עלול לשלם בשל כך. הוא אינו מתייחס למעשיו באופן כן ואמיתי אם טובים הם או רעים אלא שופט הכל על פי ה”כדאיות”. הוא לא יימנע מלעשות מעשה שלילי אם לא ישלם על כך מאום או ישלם מחיר מועט ביחס לרווח. אך כאשר הוא עלול לשלם מחיר כבד ו”נזקו רב מתועלתו” פחדו מתגבר עד כדי אי עשיית המעשה. ה”עונש” החמור הצפוי לו מרתיע אותו עד כדי ויתור על מעשהו. דוגמא: 1.נהג ייסע כחוק על פי תמרורי התנועה” במהירות המותר וכדומה רק מפחד מארב משטרתי והדו”ח הצפוי לו” אך כשיהיה בטוח שאין שוטר באזור”יעבור על החוקים כאילו אין דין ואין דיין.2. אדם אינו עובר עברה מפחד העונש הצפוי לו בעולם הזה – ייסורים” מחלות וצרות” ולאחריו גיהנום וכו’ אם יעשה מעשה נגד רצון ה’. אילמלא חשש כזה היה עושה כל מה שבא לו על פי החשק המזדמן. מובן שיראה כזו אינה יראה אמתית מפני שאינה יוצרת שום הזדהות בין רצונו והשקפת עולמו של האדם לבין מעשיו בפועל. אדם כזה ינהל את חייו באופן המשמרו מכל פגיעה אפשרית” אך כאשר הפגיעה איננה צפויה הוא עלול לעשות מעשים מקולקלים ביותר. הוא פשוט כל כך אגואיסט שימנע מעצמו מעשה שתוצאותיו הגשמיות והרוחניות” בעולם הזה ובעולמות הבאים אחריו” יכול להזיק לו ולגרום לו סבל . מידה זו מצויה בעיקר אצל ההמון המנהל את חייו על פי השכר” וכלשונו של הרמח”ל בספרו מסילת ישרים פ”ד: “אך ההערה לכל ההמון הזה הוא בעניין השכר והעונש עצמם” בראותו עומק הדין עד היכן מגיע” אשר באמת ראוי להזדעזע ולהתחרד תמיד כי מי יעמוד ביום הדין ומי יצדק לפני בוראו באשר השקפתו (של הקב”ה) מדוקדקת על כל דבר קטן או גדול”. מצד שני ודאי אין לזלזל ביראה זו” כיוון שאנו רק בני אדם הזקוקים מדי פעם לתמריצים חיצוניים כאלה על מנת לא לסטות מהדרך הישרה” וכפי שפסק הרמב”ם בספר המצוות (מצוות עשה ד’) “ציוונו להאמין יראתו יתעלה ולהיפחד ממנו” ולא נהיה ככופרים ההולכים בשרירות לבם ובקרי” אבל נירא ביראת עונשו בכל עת וזהו אמרו ‘את ה’ אלוקיך תירא'”. וביתר פירוט ביאר זאת הרב קוק בספרו “מידות הראיה (יראה ב): “לא נעקור את היסוד הגס של יראת העונש מקרב הגות רוחנו. אף על פי שרק בתחתיתה היותר שפלה של שדרת הרוח” וצריך הוא רק שם לקחת את מקומו” אבל שמרים הללו מאמצים הם את הכוח של היין המעולה בהיותם שוכנים בתחתיתו… העוקר את הציור התחתיתי הזה מסרס הוא את החיים ונוטל מהם את האפשרות של שגשוגם.. ומחשבות וציורים הללו שמיסוד יראת העונש בהיותם מוגדרים בגדריהם הנם מרימים את אור האצילות שבנשמה…” – אל יראת החטא והרוממות וממנה אל מידת האהבה. ועל כך בע”ה בפינתנו הבאה.