מאז ההתגלות בסנה למשה” התגלה לכל אורך הדרך כי משה הוא אישיות מופלאה ומיוחדת אשר כל התגלות של הקב”ה לישראל עוברת דרכה. משה הוא האיש שאיתו מדבר הקב”ה ברצותו לצוות את ישראל. גם במעמד הנשגב של הר סיני משה הוא שעמד בראש ההר. ישראל עמדו בתחתיתו בלבד. אולם בספר דברים משה מלמד ומדגיש כי באמת הכתובת לדבר ה’ היא העם כולו. אין לתפוס את משה כיצור נשגב העומד בפני עצמו” אלא כמבטא את הכוח הנבואי המצוי בבני ישראל בכללם.
התיאור הרווח בחומש דברים לדיבור אלוקי הוא שהקב”ה דיבר עם כל ישראל. כבר במילות הפתיחה של הספר אומר משה (א” ו): “ה’ אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר” – כביכול הקב”ה לא אמר זאת רק למשה שיאמר לישראל” אלא לעם כולו.
בפרקים ד-ה בולטת מגמה זו במיוחד. בסיפור החוזר של מעמד הר סיני בפרשת ואתחנן מדגיש משה מאד את השיתוף שלו עם ישראל בשמיעת דבר ה’ (ה” ב-ה): “ה’ אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב: לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה’ אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים: פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה’ עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ”. ויותר מכך – משה מציג את דיבור ה’ איתו בלבד כשליחות בשם כל האומה – ה’ החל לדבר עם כולם” ורק מחמת יראת העם מונה משה לעמוד בין ה’ ובינם – “אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה’ וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה’ כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר”.
כה שונה מעמד הדברים כפי שהוא מופיע כאן” מן המעמד המתואר בחומש שמות. בפרשת יתרו מוגדר מראש כי במעמד הר סיני משה הוא הכתובת לדבר ה’: “וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ” (שמות יט” ט). ה’ מדבר עם משה” ובני העם בכללם הם עדים בלבד למעמד זה. בכל תיאור מעמד הר סיני בחומש שמות לא נאמר שה’ דיבר עם בני ישראל. נאמר רק שהעם ראו את הקולות ואת הלפידים” וכן שהם פחדו ובקשו שה’ ידבר עם משה בלבד. ועוד: משמים נאמרה פעמים הגבלה חמורה שישראל לא יעלו בהר. בספר דברים” לעומת זאת” אין הגבלה זו נזכרת” ולהיפך – מדברי משה משמע שישראל לא עלו להר מחמת יראתם מן האש בלבד: “אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה’ וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה’ כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר” (ה” ה).
שלוש פעמים בספר דברים נקרא מעמד הר סיני “יוֹם הַקָּהָל”. בשם זה מודגש כי פניית ה’ במעמד הר סיני היא לכל הקהל ולא רק למשה.
הקמת נביא מתוך ישראל
פרשת שופטים היא אחד מן המקומות המרכזיים בהם מתגלה כי מדרגת משה שייכת באמת לעם כולו. בפרשה זו מודיע ה’ כי יקומו מתוך ישראל נביאים אשר יהוו המשך למשה. בפרק יח שב ומספר משה לישראל את שקרה כאשר הם לא יכלו לעמוד בדיבור הישיר של הקב”ה איתם – “נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן: כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה’ אֱלֹהָי וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת: וַיֹּאמֶר ה’ אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ: נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ” (יח טו-יח). בפסוקים נשללת למעשה התפיסה כי משה הוא נביא מכוח עצמו. בבשורת העמדת הנביאים כמו משה מתברר כי משה לא צמח אלא מתוך ישראל. כשם שהוא צמח מתוכם” כן בעתיד יעמיד ה’ לישראל נביאים כמוהו.
התורה נוקטת במילים: “נביא מקרבך מאחיך כמוני”. ממילים אלו לומד ר’ צדוק מלובלין כי כוח הנבואה שייך לישראל בכללם” וכפי שנאמר במסכת חולין (נו” ב) שכל המעלות הגדולות שבישראל אינן נובעות אלא מכוח האומה: “ממנו [=מעם ישראל] כהניו” ממנו נביאיו” ממנו שריו”.
לשון התורה: “נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך” מפליאה” משום שבאחרית החומש נאמר (לד” י): “וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה”. למרות שמבחינת דרגת הנבואה לא יהיה עוד נביא כמשה” בפרשת שופטים מגלה התורה כי מבחינת עצם קיום הנבואה והקמת נביאים לישראל” יש לראות את כל הנביאים כשווים למשה (אברבנאל). התופעה של הופעת דבר ה’ בישראל היא בכללה תופעה אחת.
בפסוקים אלו בפרשת שופטים מתברר כי לא רק משה” אלא כל הנביאים נולדו מבקשת ישראל להימנע מפגישה ישירה עם האלוקים. התורה בעצם אומרת כאן (וכן מבאר הרמב”ן יג” ה) כי במעמד חפץ ה’ לדבר עם כלל ישראל נוגע לא להר סיני בלבד” אלא גם לכל דורותיהם בעתיד. ובהתאם לכך” בקשת ישראל שלא לשמוע את דבר ה’ באופן ישיר לא היתה רק לשעה” אלא לדורות. בזכות יראתם החיובית של בני ישראל משמיעת דבר ה’ באופן ישיר” הם התבשרו שלאורך כל הדורות יעמדו נביאים אשר ישמעו את דבר ה’ כשליחי כל הציבור. הם ישמעו את מה שכולם היו אמורים לשמוע” וימסרו את הדברים לאומה.
