הפטרת פרשת פרה אדומה

השבת קוראים אנו את פרשת פרה אדומה. במצווה זו מופיעה טהרה עליונה ופלאית מן הטומאה הראשית טומאת המוות” ותהליך הטהרה הוא באמת מורכב ביותר. רוב דרכי הטהרה הנאמרות בתורה הן קרובות וזמינות. האדם מצווה לטבול במעיין” בור או מקווה הסמוך לביתו” לגלח את שערו” לקחת שתי ציפורים” עץ ארז” אזוב וכדומה. בחלק מן הטומאות” אין הטהרה שלמה לפני הקרבת הקרבן במקדש” אך גם בהן חלקים עיקריים ממעשי הטהרה הינם קרובים לאדם. אולם בטהרה מטומאת המוות כל תהליך הטהרה הופך להיות כחלק מסדרי המקדש. גדולי הכהנים מכינים את מי החטאת לפי ‘מרשם’ אלוקי מיוחד” התהליך כולו נעשה אך ורק במקום המקדש” ורק בעזרתו ניתן ‘להירפא’ מטומאה זו. עולה מכך שכאשר עוסקים בטומאה הנובעת מן החיסרון הגדול ביותר אשר הוא חלק בלתי נפרד מחיינו – חסרון המוות” אין סדר הטהרה יורד לדרכי חיינו הפשוטים” ורק מתוך כניסה אל סדרי ‘בית ה” – אשר הוא מקור החיים והמוות – יכול האדם לסלק מעליו את טומאת המוות.
בהפטרתנו אנו מוצאים תהליך של טהרת עם ישראל בעתיד. תהליך זה דומה ומקביל לטהרת הפרה האדומה” בהיותו מודגש בנביא כתהליך על־אנושי באופן מוחלט” אשר ייעשה בגילויי הנהגה מופלאים של הקב”ה לעתיד לבוא.
ההקדמה לתהליך זה היא שהקב”ה לוקח על עצמו ‘לסדר’ את טהרתם של ישראל – “בֶּן אָדָם” בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל אַדְמָתָם” וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם. כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי”. בני ישראל גלו בחטאיהם וגלותם כרוכה בחילול ה’ בלתי פוסק – “וַיָּבוֹא” אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם” וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי” בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה’ אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ. וָאֶחְמֹל עַל שֵׁם קָדְשִׁי” אֲשֶׁר חִלְּלֻהוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁמָּה. לָכֵן אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל” כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה'” לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה” בֵּית יִשְׂרָאֵל. כִּי אִם לְשֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם” בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאתֶם שָׁם.”
הקב”ה גואל את עם ישראל למען שמו” ובתוך כך מופיע סדר טהרה עליון הניחת על ישראל מן השמים – “וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים” וּטְהַרְתֶּם. מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם. וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ” וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם” וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן” מִבְּשַׂרְכֶם” וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר”. חז”ל מבארים כי אין מדובר על טהרה מקומית כלשהי המשיבה את ישראל למצבם שלפני החטאים הקשים בלבד – מדובר בעקירת היצר הרע לחלוטין מתוך הנפש. כך נאמר במדרש שמות רבה (פרשה מא): “בעולם הזה על ידי שהיה בהם [=בישראל] יצר הרע [היו] עושין עבודת כוכבים” אבל לעתיד לבוא אני עוקר מהם יצר הרע ונותן להם לב בשר” כמו דאת אמר [כמו שנאמר]: ‘והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר'”.
בפסוק כז מוסיף ה’ ומייעד: “וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם.” ויש להבין – איזה קומה בעבודת ה’ נוספת אחר עקירת היצר הרע? במדרש תהילים (מזמור עג) מתבאר כי כוונת הנביא היא לשטף אדיר של חפץ לעשות את רצון ה’ שיופיע בישראל: “לפי שבעולם הזה הקדוש ברוך הוא מחזיר על [=מחזר אחר] ישראל שיעשו תשובה ויעשו רצונו” אבל לעתיד ישראל מחזירין [=הם שיחזרו] אחר הקדוש ברוך הוא שיעשו רצונו” שנאמר: ‘ואת רוחי אתן בקרבכם'”. פירוש הפסוק על פי מדרש זה הוא שהדרך שעל ידה יעשה שנלך בחוקיו היא על ידי שיטע בנפשנו פנימה את רוחו” הוי אומר: את התשוקה והחפץ לעשות את רצונו.