תעלומה

תעלומה. לפרשה/ זיו רוה
תעלומה. שמו של משה אינו מופיע ולו פעם אחת בפרשתנו” מדוע? בזהר חדש ס:” מוסבר שלאחר חטא העגל אמר משה “וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ”” ואע”פ שהקב”ה מחל בזכותו לישראל” קללת חכם אפילו על תנאי היא מתקיימת” ולכן נמחק שמו מפרשת תצווה. מדוע נמחק דווקא מפרשה זו ולא מאחרת?
הרב חרל”פ (מי מרום” פ’ תצווה)” מבאר שבעבודת ה’ ישנם שני אופנים על מנת להשיב את העולם להדַר נשגבות קדושתו” למצב שקודם החטא. הראשון” ‘העלאת הניצוצות'” מצריך ירידה למקום החיסרון” שבו מצוי ניצוץ קודש נפול” והשבתו משם לסביבה התואמת את מדרגתו האמתית המהותית. דרך זו מודגמת יפה בסיפור ‘ההינדיק'” של ר’ נחמן מברסלב” על חכם יהודי היורד בתחפושת תרנגול הודו” ומלקט שאריות מזון תחת שולחן המלך” יחד עם בן המלך שלקה בשיגעון” ולאט לאט מרוממו” ומשיבו למקומו. ישנה סכנה ברורה בדרך זו” מאחר שיש בה יציאה ממקום עליון למקום חסר” ע”כ נצרכת קדושה גדולה וזהירות מכל השפעה שלילית” שלא יהפוך העוסק בה ל’ניצוץ בלוע’ בעצמו. כך בפסחים פז: “לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים”.
האופן השני לתיקון העולם נקרא ‘העלאת העולמות'” והעוסק בו אינו זקוק כלל לירידה” אלא ממקום עליון הוא מושך את המציאות הנפולה אל גובה אלוהי” את עולם העשייה המעורבב מטוב ורע” אל ‘עולם שכולו טוב’ שבו אין חטא או חיסרון. זוהי דרכו של משה רבנו” שכן התורה כולה טוב” “אין טוב אלא תורה” (אבות פ”ו)” ואילו הדרך הראשונה היא דרכו של אהרון” הוא היורד למקום המריבה לשים שלום בין איש לחברו. משל למה הדבר דומה” לשני חברים שלמדו יחדיו בישיבה ונעשו ת”ח” האחד כותב ספרים ומעביר שיעורים והמציאות מתרוממת על ידי התפשטות חכמת ה’ שבקרבו. השני שתל עצמו בגרעין תורני” ונעשה מחנך בבית ספר ממלכתי רגיל” עם כל המורכבות שבדבר. אע”פ שהוא מצליח לשמור על קדושתו” הוא זקוק לצמצם את אור השפעתו ולהתאימו לסביבתו” שיהא ערב ולא מסַנוור.
לכן אמר משה” “וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ”” אין הוא יכול לפעול ב’העלאת הניצוצות'” אשר בשבילה צריך הוא לקיים “לֶךְ רֵד”. אם אין אתה נושא חטאם” ויש צורך בירידה למקום נפילת הניצוצות” “מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ”.
שונה היא דרכו של אהרון אך נצרכת” לכן “וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ” (שמות כח). אָמְרוּ בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד משֶׁה מִסִּינַי וְרָאָה יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה (חטא העגל)” הִבִּיט בְּאַהֲרֹן וְהָיָה מַקִּישׁ עָלָיו בְּקוּרְנָס” וְהוּא לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְעַכְּבָם עַד שֶׁיֵּרֵד משֶׁה” וּמשֶׁה הָיָה סָבוּר שֶׁהָיָה אַהֲרֹן שֻׁתָּף עִמָּהֶן” וְהָיָה בְּלִבּוֹ עָלָיו” אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא” משֶׁה” יוֹדֵעַ אֲנִי כַּוָּנָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הֵיאַךְ הָיְתָה לְטוֹבָה” (שמ”ר לז). משה לא עמד בתחילה על דרכו הטהורה של אהרון” של העלאת ניצוצות הרצון הנפולים בישראל אל עבודת ה'” שנדרש היה לרדת להיות עמם” וח”ו לא היה בשפלות העולם הזה.
לולא חטא העגל” היו כל ישראל ממלכת כהנים בפועל. כיוון שחטאו” ניתנה הכהונה לאהרון ולזרעו” ונדרש לבגדי הכהונה ‘לכבוד ולתפארת'” על מנת להסתיר את כל קדושתו בירידתו למקום החיסרון. המלבושים מעלימים ומצניעים הם את המהות הפנימית” ועם זאת” האורים ותומים מבהיקים מעליו” למען יהיו בני ישראל נוהרים אחריהם וממילא מתרוממים. זו הסיבה שלא הוזכר שמו של משה דווקא בפרשה העוסקת בבגדי הכהונה” והתקיים רושם מבקשתו ” מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ”” כיוון שתוכן העבודה הנדרשת להעלאת ניצוצות אינו שייך למשה. אף שלדעת רב (בזבחים קא:) “משה רבינו כהן גדול וחולק בקדשי שמים היה”” “ונשתמש בכהונה גדולה מ’ שנה” (תוס’ ע”ז לד.)” אולם שימש בחלוק לבן שאין בו אימרא” המחזקת את שפת החלוק למען לא יקרע” ונצרכת רק בעבודת ‘העלאת הניצוצות’.
“וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד”” תכלית עבודת ‘העלאת הניצוצות'” היא לחבר את המציאות הנפולה עם תורת משה” “וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ”. עבודת הקטורת שבפרשה” אף היא מעניין ‘העלאת הניצוצות'” שכן בין י”א סממניה” מצויה החלבנה” ועניין צירופה להכניס נדחי ישראל תחת כנפי השכינה. לפיכך למדו חז”ל ש”כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית” שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת” (כריתות ו:). יהי רצון שנזכה לראות בהעלאת הניצוצות והעולמות” אל ‘עולם שכולו טוב’.
האלבום ‘צור לבבי’ של ‘גן רוה'” פרוייקט מוזיקלי חדש של המחבר
להאזנה/ רכישה www.Gan-raveh.co.il