שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח. לפ’ שמות/ זיו רוה
מפני מה סירב בתחילה משה” ללכת לגאול את עם ישראל ממצרים” הרי זו שליחות עליונה שבעליונות” שליחות אלוהית שתשנה את ההיסטוריה כולה” והוא במרכזה? הקושי גדל עוד יותר” מדברי הרמב”ם” בהסברו על מדרגות הנבואה: “תחילת מעלות הנבואה שילווה את האדם עזר אלוהי” יעוררו ויזרזו לעשות טובה גדולה בעלת ערך” כגון הצלת קבוצת חסידים מידי קבוצת רשעים” או הצלת חסיד גדול” או השפעת טובה על אנשים רבים” וימצא מצד עצמו לכך התעוררות ודחיפה לפעולה” וזה נקרא רוח ה’… ודע כי בדומה לכוח הזה” לא נפרד ממשה רבנו מעת שהגיע לגיל הבגרות” ולפיכך נתעורר להרוג את המצרי ולנזוף בחוטא משני הניצים. ומחמת תוקף הכוח הזה בו” אפילו לאחר שפחד וברח” כאשר הגיע למדין והוא זר ירא” כיון שראה דבר עושק לא יכל להימנע מלסלקו” ולא היה בכוחו לסבלו” כמו שאמר ויקם משה ויושיען” (מו”נ ב מה). וכי יש עושק ועיוות גדול יותר משעבוד המצרים? היכן ה’התעוררות והדחיפה לפעולה’? דווקא קשיים אלו יביאונו להתבונן על מעט מענקיותו וענוותנותו של משה.
“שִׁבְעָה יָמִים קֹדֶם הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַתֶּה לְמשֶׁה שֶׁיֵּלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ” וְלֹא הָיָה רוֹצֶה לֵילֵךְ עַד מַעֲשֵׂה הַסְּנֶה” (שמ”ר). “וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם”. טענות משה: “מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם” (שמות ג’) – האמצעי כידוע” צריך להיות מוכן אל התכלית” ואם כן ראוי שתשלח אדם גדול” או מלך חשוב בעל צבא גדול” ולא רועה צאן רש ונקלה מן הגולים” ובפרט שאני מבוקש ע”י המצרים על הריגת המצרי…
“כָּךְ אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים” כְּשֶׁיָּרַד יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם לֹא כָּךְ אָמַרְתָּ לוֹ: (בראשית מו” ד): אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַּם עָלֹה” וְעַכְשָׁיו אַתָּה אוֹמֵר לִי: לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה” (שמ”ר)” ‘צריך שתהיה הגאולה על ידך” ולא על ידי’.
“וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם”” תמיהת משה כפולה. ראשית” ההוצאה הנפשית והתרבותית ממצרים היא למעלה מיכולתי” הלא בני ישראל דבקים בטומאת ע”ז המצרית” ונוסף על כך היציאה למדבר” וכי אוכל לכלכלם בארץ ציה וערבה? (ע”פ המלבי”ם). כמו כן” ודאי ירצו בני ישראל לצאת משעבודם” אך אינם חפצים במלחמות נגד הכנעני הממתינות להם בכניסתם לארץ.
“אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ‘כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ’… וְזֶה לְךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ” וּבַדָּבָר הַזֶּה תִּהְיֶה נִכָּר שֶׁאַתָּה שְׁלוּחִי” לְפִי שֶׁאֶהְיֶה עִמְּךָ” וְכָל מַה שֶּׁתִּרְצֶה אֶעֱשֶׂה אָנִי. בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה” מַה שֶּׁאָמַרְתָּ בְּאֵיזֶה זְכוּת אוֹצִיאֵם מִמִצְרַיִם” הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁבִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁהֵן עֲתִידִים לְקַבֵּל עַל יָדְךָ בָּהָר הַזֶּה הֵם יוֹצְאִים מִשָּׁם” (שמ”ר).
“וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'” (שמות ד). מבאר הרמב”ן: “והנה ה’ הודיעו” כי לא יתן אותם מלך מצרים להלוך” ולכן אמר משה “וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי” אחרי ראותם שלא יתן אותם פרעה להלוך” ולא ישמעו עוד לקולי כלל” “כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'”” שאילו היית שליח ה’ לא היה ממרה פרעה את דברו.”
על כן” אחר טענה זו” הראה ה’ למשה ע”י הפיכת המטה לנחש ואות הצרעת” כי בשם ה-ו-י’ בו נודע אליו” ייעשו אותות ומופתים למעלה מן הטבע” בשנוי התולדות” למען יתחזק העניין בלבו של משה” וידע באמת כי על ידו יעשו בעולם דברים מחודשים.
“וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה’ בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי.”(שמות ד).
“וַיֹּאמֶר ה’ אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם”” אָמַר לוֹ אִם אֵין אַתָּה אִישׁ דְּבָרִים אַל תָּחוּשׁ” הֲלוֹא אֲנִי בָּרָאתִי כָּל פִּיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם… וְאִם אֲנִי חָפַצְתִּי שֶׁתִּהְיֶה אִישׁ דְּבָרִים תִּהְיֶה כְּמוֹ כֵן” אֶלָּא לַעֲשׂוֹת בְּךָ נֵס אֲנִי חָפֵץ” בְּעֵת שֶׁתְּדַבֵּר שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרֶיךָ נְכוֹנִים… “וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר”. מַהוּ וְהוֹרֵיתִיךָ רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר” מוֹרֶה אֲנִי דְּבָרַי לְתוֹךְ פִּיךָ כְּמוֹ חֵץ… רַבִּי סִימוֹן אוֹמֵר בּוֹרֵא אֲנִי אוֹתְךָ בְּרִיָּה חֲדָשָׁה” כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (שמות ב” ב): “וַתַּהַר הָאִשָּׁה”. (שמ”ר).
“וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח”. “סָבוּר אַתָּה שֶׁהָיָה מְעַכֵּב משֶׁה לֵילֵךְ? אֵינוֹ כֵן” אֶלָּא כִּמְכַבֵּד לְאַהֲרֹן” שֶׁהָיָה משֶׁה אוֹמֵר עַד שֶׁלֹא עָמַדְתִּי הָיָה אַהֲרֹן אָחִי מִתְנַבֵּא לָהֶם בְּמִצְרַיִם שְׁמֹנִים שָׁנָה” הוּא שֶׁכָּתַב (יחזקאל כ” ה): “וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם”… אָמַר משֶׁה עַכְשָׁו אֶכָּנֵס בִּתְחוּמוֹ שֶׁל אָחִי וְיִהְיֶה מֵצֵר” בִּשְׁבִיל כָּךְ לֹא הָיָה מְבַקֵּשׁ לֵילֵךְ” מִיָּד: וַיִּחַר אַף ה’ בְּמשֶׁה.” (שמ”ר)
“שְׁלַח נָא בְּיַד כל אשר תִּשְׁלָח” כי אין אדם בעולם שלא יהיה הגון יותר ממני לשליחות. והסבה למשה בכל הסרבנות הזאת” היא ענוותו הגדולה מכל האדם אשר על פני האדמה” שלא היה מוצא את לבו להתגדל ולדבר אל המלך ושיתפאר לאמר ה’ שלחני” ולא על ישראל להוציאם ממצרים ולהיות עליהם מלך”. (רמב”ן).
ענוותנותו הנדירה של משה” הסתלקותו מכל רדיפת כבוד ושררה לעצמו” שמירת כבוד אחיו הבכור אהרון” וכל טענותיו האמתיות” חשיפת טוהר וקדושת אצילות נפשו הן” וביטוי שאכן אין ראוי ממנו לגאול ישראל ולקבל התורה.
האלבום ‘צור לבבי’ של ‘גן רוה'” פרויקט מוזיקלי חדש של המחבר
להאזנה/ רכישה www.Gan-raveh.co.il
