ביום בו …

ביום בו הבנת שאין טעם בבריחות אל מחוץ לעצמך.
ביום בו הבנת שכל האמת הפנימית טמונה בתוך תוכך.
ביום בו למדת לחייך באמת” ולא לזייף.
ביום בו למדת לפרוש כנפיים ולעוף אל מחוזי ליבך.
ברגע בו למדת לעצום עיניים ולשחרר אחיזה” להיות קצת פחות בעלת שליטה.
בשבריר שנייה הזה בו התבוננת עמוק אל תוך המציאות סביבך” והבנת שכוח הבחירה איך להתמודד מולה טמון אך ורק בתוכך.
ביום בו הלכת לאיבוד בתוך עצמך” והבנת שאין לך יותר על מה לוותר.
ביום בו אפשרת לעצמך לצחוק מכל הלב” לשחרר כאב.
ביום בו הרשית לדמעות לזלוג מבין עינייך ולטייל על פנייך מבלי מחסום.
ברגע הזה בו הכלת את הכל. עולם מעורבל בחושך ואור.
ביום ההוא שהפסקת לנסות לגרש את כל השחור” ופשוט הפסקת להדחיק את קול הכאב.
ביום בו נתת לעצמך לפסוע לאט ושמת את רעיון המרתונים בצד.
ביום בו הפסקת לרוץ ויצאת לטיול מול שקיעה בחוף ים.
ביום בו נתת לעצמך להרגיש את שברירי חול הכאב מבלי לפחד.
ביום בו נתת לעצמך להרגיש” זנחת את ההיגיון קצת” נתת מקום ללב.
ביום הזה – תקראי לי” כשתהיי מלאת תקוות וחיוכים.
ביום הזה – נשב רק אני ואת. נקשיב לקול הגלים.