האם הדלקת נרות חנוכה היא סוג של “הפצת יהדות”? (ב)

הרב אלישע אבינר

האם הדלקת נרות חנוכה היא סוג של “הפצת יהדות”? (ב)
בסוף המאמר הקודם נשארנו עם שאלות פתוחות על משמעות המושג “פרסומי ניסא” של הדלקת נרות חנוכה. עיון במצוות נוספות” שמטרתן הוגדרה על ידי חז”ל כפרסום הנס” יסייע לנו להבהיר את המושג “פרסומי ניסא”.
שתי מצוות נוספות הוגדרו על ידי חז”ל כ”פרסומי ניסא”: מצוות ליל הסדר וקריאת המגילה בפורים. הגמרא (פסחים דף קיב) מסבירה שעני חייב לחזר על הפתחים וליטול מן הצדקה כדי להשיג ארבע כוסות” בגלל חשיבות “פרסומי ניסא”. בסוגיה אחרת (מגילה דף ג ב)” היא מגדירה את “מקרא מגילה” כפרסומי ניסא.
נשאלת השאלה: כיצד מתפרסם הנס על ידי קריאת המגילה ועל ידי קיום מצוות ליל הסדר? הקורא את המגילה” כלפי מי מופנה פרסום הנס? אם הוא קורא אותה בציבור” אכן מתפרסם הנס ברבים. אבל אם הוא קורא אותה לבדו” כיצד מתקיים פרסום הנס? בליל הסדר” השותה ארבע כוסות בפני מי הוא מפרסם את הנס? בפני בני ביתו?!
ניתן להסיק מהנ”ל שקיים היבט של “פרסומי ניסא” של האדם כלפי עצמו. הוי אומר: פרסום הנס מתחיל בהעמקה עצמית של תודעת הנס ולא בפנייה אל הסביבה ובהפצה החוצה. הצעד הראשון ב”פרסומי ניסא” הוא ברענון העצמי. הקורא את המגילה” השותה ארבע כוסות והמדליק נרות חנוכה” מפרסם את הנס בחייו האישיים. את הכרעת חז”ל שהדלקת נר חנוכה קודמת לקידוש היום משום פרסומי ניסא” ניסח הרמב”ם כך: “אין לו אלא פרוטה אחת” ולפניו קידוש היום והדלקת נר חנוכה” מקדים לקנות שמן להדליק נר חנוכה על היין לקידוש היום… מוטב להקדים נר חנוכה שיש בו זכרון הנס”. את המונח “פרסומי ניסא” תרגם הרמב”ם במונח “זכרון הנס”. זכרון הנס מוטל בראש ובראשונה על האדם עצמו” שיזכור את הנס ויציין אותו.
האם פרסום הנס הוא רק רענון הזיכרון האישי? לא. בהלכה אחרת” כתב הרמב”ם: “מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד וצריך אדם להיזהר בה כדי להודיע הנס…”. הודעת הנס היא פנייה החוצה” לפרסם את הנס בחוץ. ולכן” לכתחילה דורשת ההלכה להדליק את נרות חנוכה מחוץ לבית” ופירש רש”י – “מבחוץ – משום פרסומי ניסא”.
למדנו על שתי קומות של פרסומי ניסא בהדלקת נרות חנוכה: א. העמקה אישית של תודעת הנס – “זכרון הנס”. ב. פנייה החוצה – “להודיע הנס”.
קל להבין מדוע הודעת הנס לרבים מוגדרת כפרסום הנס” אבל מדוע “זכרון הנס” של האדם עצמו מוגדר כפרסום הנס? תשובה מפתיעה מצויה בביאור רש”י להלכה אחת בקריאת המגילה (מגילה ה א): בזמנה – נקראת המגילה ביחיד” שלא בזמנה – רק בעשרה” לשם “פרסום הנס” (רש”י). נשאלת השאלה” היכן פרסום הנס כאשר נקראת המגילה בזמנה ביחיד? משיב רש”י: “מתוך שהיא חובה בו ביום על כל יחיד ויחיד – קורין אותה אפילו ביחיד” דהכל קורין בו” ואיכא [= ויש] פרסום נס”. למרות שכל יחיד קורא את המגילה בביתו” ואין מי שנוכח לידו” מתקיים פרסום הנס על ידי זה שיחידים רבים קוראים את המגילה באותה שעה. שלא בזמנה” שמעטים קוראים את המגילה – אין פרסומי ניסא אלא אם כן קורא אותה בפני עשרה.
דבר דומה מתרחש בעת שתיית ארבע כוסות בליל פסח. כל אחד שותה לבדו בביתו” באותה שעה” ומרענן את זכרון הנס” וזהו פרסום הנס. הוא הדין ביחס להדלקת נרות חנוכה. כאשר כל אחד מדליק נרות חנוכה בביתו” נוצר פרסומי ניסא” גם אם אין מי שרואה את נרותיו” מפני שרבים הדליקו נרות חנוכה באותה שעה. פרסום הנס מתפרסם בעם ישראל על ידי הקיום האישי של כל אחד ואחד שמרענן את “זכרון הנס”.
זוהי הקומה הבסיסית של קיום פרסומי ניסא. אבל יש קומה נוספת של קיום פרסומי ניסא” מקיפה ורחבה יותר: הדלקה בחוץ” במקום ש”שלטא ביה עינא” בפני עוברים ושבים (זה מקביל לקריאת המגילה בפני עשרה). וכל המרבה בפרסום הנס הרי זה משובח.
ובחזרה לשאלתנו: האם פרסום הנס על ידי הדלקת נרות חנוכה הוא סוג של “הפצת יהדות”? התשובה היא” שלקיום הבסיסי של פרסום הנס – הפרסום כלפי פנים – אין צביון של “הפצת יהדות”. רק לקיום הנוסף של פרסום הנס – הפרסום כלפי חוץ – יש צביון של “הפצת יהדות” ברבים. מהו היחס בין שני אופני קיום פרסום הנס? מפסק ההלכה” שגם השוהה באי בודד חייב להדליק נרות חנוכה בברכה” ניתן ללמוד שפרסום הנס כלפי פנים איננו תלוי בפרסום הנס כלפי חוץ. אבל” לא מצאנו בהלכה אפשרות לפרסם את הנס כלפי חוץ מבלי לפרסם אותו כלפי פנים.
הוי אומר: השלב הראשון הוא העמקת התודעה האישית של הנס. השלב השני – התרחבות כלפי חוץ ו”הפצת יהדות”.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill אתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.