היזהרו בבני עניים

בין שלל ברכותיו של בלעם הרשע מופיע הפסוק “יזל מים מדליו וזרעו במים רבים” (כד” ז)” המתאר את שפע הטוב שישראל עתידים לזכות בו” וכשאר נבואותיו הדברים סתומים ולא ניתנו אלא להידרש. ואמנם חז”ל השתמשו בפסוק זה להדרכה ציבורית בסוגיית מדיניות הקליטה של בתי הספר – “הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה לישראל” שנאמר יזל מים מדליו – אל תקרי דליו אלא דליו”.
הדרכה זו העסיקה רבות את המהר”ל מפראג (נתיב התורה פ”ו) הן בצד העיוני והן בצד המעשי” והוא רואה בה אבן בוחן לגישה נכונה אל התורה וקדושתה. לדבריו” לא מדובר כאן רק בסוגיא חברתית של שוויון ההזדמנויות בחינוך” שממילא מגדיל את הסיכוי הסטטיסטי לצמיחתם של גדולי תורה הבאים משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות” אלא בסוגיא תורנית מובהקת. אמנם המהר”ל עמד על תכונותיו המיוחדות של בן העני שעושות אותו מתאים יותר לקבלת התורה מחבריו בני הטובים” אם משום ריחוקו מחיי החומר שמאפיין בהכרח את חיי המחסור והצנע בבית העני” ואם משום ענוותו היתרה המתחייבת ממעמדו החברתי. אך דומה שסוגיא זו אינה באה לידי מיצוי בהבנת תכונות האופי של תלמיד כזה או אחר אלא נוגעת לעיקרון רחב הרבה יותר.
אם פה ושם מתפתחת נטייה טבעית בין בני תורה להתחבר ביניהם ל’קליקה’ משותפת הנושאת אופי תורני אין בכך שום פסול” ובלבד שחיבור זה לא ידיף ריח כלשהו של דחייה או התנשאות כלפי האחרים. אך אם הטיפוח החינוכי של הדור הבא מביא לדחייתם של בני העניים מבתי התלמוד מתברר שיש חיסרון בסיסי בעצם התפישה של מהות התורה. שכן התורה אינה ראויה להצטמצם לפלחים מסוימים בעם ישראל אלא היא שייכת לכל “בפשיטות גמורה” (כלשונו של המהר”ל)” ועל כן יש להיזהר שלא לשוות לה אופי סקטורילי מצומצם.
בעל ‘אור החיים’ (שם) קושר רעיון מעין זה ללשון הכתוב עצמה. נזילת המים מן הדלי מצביעה על כך שהתורה כולה כבר נמסרה למשה” וכל מה שתלמידי תלמידיו עתידים לחדש אינו מתייחס אליהם כקניין גמור אלא הולך ונובע מן התורה שלו. ומכאן” שהשייכות לתורה אפשרית לכל אחד ואחד כפרט בלא כל קשר לאיזה קבוצה חברתית הוא שייך.
ויש להוסיף לזה את ביאורו של בעל ‘העמק דבר’ (שם) לפסוק. הוא מתעכב דווקא על סופו של הפסוק “וזרעו במים רבים”” וקושר את הביטוי “וזרעו” עם מושג ה’זריעה’ ההלכתי שמצאנו בהלכות הכשרת מקוואות. ה’זריעה’ כדרך עירוב של מים שאובים וביטולם בתוך מי המקווה מתייחדת באופי החיבור ביניהם” שאמנם יש בו מגע ועירוב והפריה הדדית אך אינו מחייב להביא אותם לידי טמיעה מוחלטת של אלו באלו. וכיוצא בזה יש לבאר ביחס לעולמה של תורה” שמפגיש בתוכו לומדים מרבדים שונים של החברה ומחבר אותם זה לזה” וזאת בלא כל ציפייה משכבה אחת להכיר בעליונותה התורנית של שכבה אחרת ולהתבטל אליה באופן מוחלט.