בפרשתנו (י”ז” ט”ו – י”ט) ה’ מבשר לאברהם ששרה תלד לו בן על אף גילה המופלג. אברהם שומע את דברי ה’ וצוחק.
מסביר רש”י” שצחוק זה נבע משמחה גדולה” לכן אלוקים לא הקפיד על אברהם” ואף אמר לו שהוא יקרא לבנו יצחק” ע”ש הצחוק.
יש לשאול מה מהותי כל כך בצחוק הזה” עד שאלוקים מצוה לקרוא לילד על שמו?
אברהם בן 99 שנה. בדרך הטבע וההיגיון אין סיכוי לילד בגיל הזה” אך אלוקים מבטיח” ואברהם בתמימות צוחק צחוק הנובע מאמון מלא בכך שאלוקים הוא בעל הכוחות” וביכולתו לשדד מערכות ולעשות גם את הלא אפשרי.
אומר רבש”ע תקרא לילד שיוולד ע”ש הצחוק” כי זה יהיה עניינו של הילד” הוא כל חייו יצחק” בלשון עתיד.
מתוך אמון מלא באלוקים וביכולתו לנהל את העולם” הוא יסתכל על הכל מהצד” מתוך ודאות שרבש”ע ושליחיו יסדרו בעבורו את הכל” כמעט ללא פעילות מצדו.
הצחוק הזה יאפשר ליצחק לא לדאוג לפרנסתו ולא להתעמת עם הפלישתים הגוזלים את בארותיו עד שירחיב לו ה’ והוא ימצא באותו מקום מאה שערים. (כ”ו” י”ז – כ”ב)
הצחוק הזה יאפשר לו לא להיכנס לעימות עם ישמעאל אחיו” וכאשר ישמעאל ינסה לכבוש את מקומו” אלוקים ושרה יעשו בשבילו את העבודה” והוא יקום בבוקר ויגלה שישמעאל איננו. (פר’ כ”א)
הצחוק הזה יאפשר לו לא לרדת למצרים בימי הרעב אלא להישאר בארץ בתמימות כציווי ה'” מתוך בטחון גמור שה’ ידאג לצרכיו על אף שלפי השכל האנושי הנכון הוא לרדת למצרים (פר’ כ”ו)
הצחוק הזה יאפשר ליצחק שלא לדאוג או לעמול על מציאת השידוך שלו” אלוקים ואליעזר יגישו לו את השידוך על מגש הכסף.
בפרשת ‘תולדות’ התורה מתארת את לידתו של אבינו השלישי יעקב” שנקרא כך משום שאחז בעקב עשיו בעת היציאה מרחם אמו.
ושוב עולה השאלה מה מהותי כ”כ באחיזת העקב עד שהילד נקרא על שמה?
אלא שבכך התורה מגדירה שיעקב בניגוד ליצחק אינו יכול רק לסמוך על אלוקים או על אחרים ולנהוג בתמימות” אלא הוא חייב להיות דרוך” לעקוב” ולהיאבק בעצמו על מעמדו ועל כל המגיע לו.
בניגוד ליצחק שלא לכלך את ידיו בשאלת מיהו הבן הנבחר” יעקב כבר בבטן אמו אוחז בעקב עשיו ונאבק מי יצא ראשון (כ”ה” כ”ו).
ובהמשך” הוא מחבל תחבולות כדי ליטול מעשיו את הבכורה” ולאחר התמקחות הוא אף נוטל אותה ממנו. (כ”ה” כ”ז – ל”ד).
וכשיצחק רוצה לברך את עשיו יעקב נאלץ לגנוב בעורמה את הברכות (פרק כ”ז)” ובניגוד לשרה” רבקה מערבת את יעקב והוא בידיו יסייע להדיח את עשיו ממעמד הבכורה.
בניגוד ליצחק יעקב נאבק על פרנסתו עד כדי ההצהרה שבשעת הצורך הוא אחי לבן ברמאות (רש”י כ”ט” י”ב)..
ובניגוד ליצחק שנשאר בארץ בימי הרעב” על יעקב נגזר שכדי להציל את חייו הוא יצטרך לכתת את רגליו לחרן.
ושם” בניגוד ליצחק הוא יצטרך לעבוד לא מעט בשביל השידוך שלו” ואף להיאבק כדי לקבל את השידוך הרצוי מבחינתו.
כשהוא חוזר מחרן הוא נאבק בשרו של עשיו (ל”ב” כ”ה) ונאלץ להתמודד עם שכם וחמור שפגעו בדינה בתו (פרק ל”ד) וכן עם ההשלכות של מעשה שמעון ולוי שכביכול ‘סיבכו’ אותו עם שכניו.
כאשר 22 שנה הוא טרוד וכואב מדאגה וגעגועים ליוסף” יצחק אביו אינו מתאבל כי הוא יודע שיוסף חי (רש”י ל”ז” ל”ה ד”ה ויבך אותו אביו).
[יצחק ויעקב הנהגות שונות
‘יצחק’ – חי בתמימות וגורמים רבים נלחמים בשבילו והוא רואה את אויביו (ישמעאל ופלשתים) ונסיונות החיים (רעב” עקידה) נופלים לפניו.
יעקב – חי במעקב תמידי ושום אויב (עשיו” לבן) או נסיון בחיים (שכם” מכירת יוסף) לא יפול בפניו אם הוא עצמו לא יעקב” יתערב ויאבק בו].
מדברי רמב”ן (י”ב” ז’) למדנו שמה שאירע לאבות עתיד לבוא על הבנים.
מלמדת אותנו התורה שעם ישראל” בדרכו לממש את ייעודו כ’אב המון גויים'” ישלב שתי הנהגות שונות” שתיהן מחויבות ומשלימות זו את זו. לאורך כל הדרך הוא יצחק אך גם לא יפסיק לעקוב.
לאורך כל הדורות אין לאומה הישראלית פריבילגיה לשבת בחיבוק ידיים. היא נדרשת לעקוב ולהיאבק על כל פיסת התקדמות” אין עָם או שטן שנופלים לפניה בלא שהיא יוצאת כיעקב להילחם על חייה.
אך מאחורי כל המאבקים עומד אמון נצחי שסוף כל האויבים ונסיונות החיים ליפול גם שלא בדרך הטבע” וידה תהיה על העליונה.
שכן ללא האמון הזה היתה האומה מתייאשת מכך שהיא תשרוד את הגלות” ואת מדורי הגיהנום שבה ויום אחד היא תשוב לארצה” ויותר מכך היא הייתה מתייאשת מראש מהנסיון להקים מדינה בארץ הממוקמת בתוך כלוב שבו 70 זאבים” ולהמשיך לעמוד על שלה כאשר צבאות גדולים וחזקים ממנה וכמעט עולם שלם עוין אותה” מוכיח אותה ורוצה לראות ברעתה.
רק מכוח האמון הזה שהיא זו שתשחק ליום אחרון” תוכל האומה בשיקול וביישוב הדעת להיכנס למקומות מסוכנים” לצאת למלחמות” לחלום חלומות על שגשוג ופריחה” להיאבק” לנצח ולהגשים את כל חזונותיה.
