לדבר עברית זה לדבר את שפת אבותינו” את שפת אברהם יצחק ויעקב.
לדבר עברית זה לדבר בשם עם הנצח.
לדבר עברית זה לדבר ציונות.
לדבר עברית זה להאמין ולקבל כי בשם האמת לפעמים נמצאים בעבר השני של כל העולם.
לדבר עברית זה לקרוא לירושלים – ירושלים”
לבית המקדש – בית המקדש
ולמלחמה על ירושלים – מלחמה על ירושלים.
לדבר עברית זה לא לגמגם בזכותנו על הארץ.
לדבר עברית זה לא להתנצל על חזרתנו לארץ לאחר אלפיים שנות גלות.
לדבר עברית זה לזכור כי ייעודנו הלאומי איננו להיות עם ככל העמים אלא להיות אור לכל העמים.
לדבר עברית זה לומר בקול ברור כי עם ישראל חולם כבר אלפיים שנה על ירושלים ועל בית המקדש” ולשם הוא צועד.
לדבר עברית זה לדעת כי ישראלי זה לא עניין של תעודת זהות” אלא של זהות.
לדבר עברית זה לדעת כי כוחנו באחדותנו ובאמונתנו.
יותר מדי שנים אנו מדברים אמריקאית ואירופאית”
יותר מדי שנים אנו מסבירים את שאיפותינו הלאומיות בהסברים ביטחוניים” מדיניים.
יותר מדי שנים אנו מתנצלים ומתקפלים.
יותר מדי שנים אנו מוותרים על אחיזה בלב ארצנו” בלב ירושלים.
יותר מדי שנים אנו מנותקים משורש חיינו” משורש זהותנו – מן התורה.
דיבור מגומגם זה הוליד בקרב אויבינו את המחשבה כי יש בנו ספק” כי אולי אנו זמניים” כי אם הם יתאמצו מאד נלך מכאן.
דיבור מגומגם זה הוליד בנו את הספק” את הטשטוש בין אויב לאוהב” בין רחמים לאכזריות” בין כיבוש לשחרור” בין חזון לסטטוס קוו” בין ישראלי לנוכרי.
ימים אלו צריכים לעורר אותנו לחזור אל שורשינו” לחזור אל האמת שבדרכנו”
לחזור אל עצמנו” ולהתנער מכל השפעות העולם.
“התנערי מעפר קומי” לבשי בגדי תפארתך עמי”.
ולקבל על עצמנו את תפילת ראש השנה:
וּבְכֵן תֵּן כָּבוד לְעַמֶּךָ” תְּהִלָּה לִירֵאֶיךָ. וְתִקְוָה טובָה לְדורְשֶׁיךָ. וּפִתְחון פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ. שִׂמְחָה לְאַרְצָךְ. שָׂשׂון לְעִירָךְ. וּצְמִיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדָּךְ. וַעֲרִיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי מְשִׁיחֶךָ” בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ:
