הִתְחַבְּרוּת / שירה טברסקי-קסל
בַּלֵּילוֹת הַלְּבָנִים
אֶת גִּבְעוֹת שׁוֹמְרוֹן וִיהוּדָה הַחֲבִיבוֹת
אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת”
אֶת חוֹלוֹת קָטִיף הַצְּחוֹרִים אֲנִי דּוֹרֶשֶׁת
מִצֶּמַח הַקִּיקָיוֹן חָלְמוּ בָּתֵּי רְעָפִים וַחֲמָמוֹת
עִיר יְהוּדִית עַל חוֹף יָם טוּרְקִיז”
לְאֹמֶץ רוּחָם שֶׁל הָעֲמֵלִים” שֶׁל פּוֹרְצֵי הַדֶּרֶךְ נִתְחַבֵּר”
אֶל אַדְמָתֵנוּ הַנִּגְאֶלֶת אֶת לִבּוֹתֵינוּ נְכַוֵּן”
הִנְנוּ – הַמֵּאוֹת הָאֲלָפִים וְהָרְבָבוֹת –
וְקוֹלוֹתֵינוּ מִתּוֹךְ הָאָרֶץ יַעֲלוּ”
“לֹא נָזוּז מִכָּאן”.
