שתייה בפורים – האם לא הגזמנו?!

חייב איניש לבשומי בפוריא עד דלא ידע. עד כמה לשתות בפורים? האם להשתכר בפורים? על כך חלוקים חכמי ישראל. יש אומרים שצריך להשתכר בפורים” ויש אומרים שאין צריך להשתכר אלא לשתות מלימודו” ויש אומרים שישתה עד שיירדם (רמב”ם)” ויש שמשלבים: ישתה יותר מלימודו עד שיישן (רמ”א). ויש אומרים שהביסום בפורים היא מצווה ולא חובה.
אבל היו גם מחכמי ישראל שאסרו להשתכר בפורים ומחו נגד השותים לשוכרה.
ה”פרי חדש” סבר שמעיקר הדין צריך להשתכר” אבל למעשה “עתה שהדורות מקולקלים” ראוי לתפוס סברת רבינו אפרים ז”ל” ושלא לשתות אלא מעט קט יותר ממה שמורגל ביום טוב” ובזה יוצא ידי חובתו” כיון שכוונתו לשמים כדי שלא להכשל ח”ו בשום מקרה רע” וישא ברכה מאת ה'”. קדם לו רבי מנחם המאירי: “חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה ובאכילה ובשתיה עד שלא יחסר שום דבר. ומכל מקום אין אנו מצווין להשתכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה שלא נצטוינו על שמחה של הוללות ושל שטות אלא בשמחה של תענוג שנגיע מתוכה לאהבת השם והודאה על הנסים שעשה לנו”. וכן בשל”ה כתב: “השכרות הגדול אינו נקרא בסומי” מבוסם נקרא מי שאינו שיכור כל כך. על כן אני אומר שאדרבא באמרם זה הזהירנו באזהרה שלא נשתכר כל כך” רק חייב איניש לישאר מבוסם”.
גדולי ישראל ציינו בנימה ביקורתית את העובדה שרבים מקפידים להדר להשתכר בפורים כדי לצאת ידי חובת השיטות המחמירות” אבל אינם מגלים אותה רמה של דקדוק והקפדה באמירת הפסוק “שמע ישראל”. הרב שלמה אפרים לונטשיץ (מחבר הספר ‘כלי יקר’) כתב שעל המשפט “חייב איניש לבשומי בפוריא עד דלא ידע” דרשו “תילי תילים הלכות” מקרא מועט והלכות מרובות. והנה בפסוק ‘שמע ישראל’ שהוא עיקר יחודו של יוצר הכל אין מדקדקין בו כך”. הוא מוסיף שהעיקר בפורים איננו השתייה אלא “זכרון גבורותיו יתברך ונפלאותיו” ולבקש מלפניו יתברך על עמו שיעשה עמנו נסים כאשר עשה עם אבותינו”.
האדמו”ר האחרון מחב”ד” הרמ”מ שניאורסון” תיקן “תקנת המשקה”” להגבלת כמות שתיית המשקה בקרב חסידי חב”ד. תחילה הוא הוציא מן הכלל את פורים” אבל בהמשך הוא הכליל בתקנה גם את פורים” והיה רגיל לומר שהנערים יתבסמו ביינה של תורה ולא במשקאות משכרים.
ההדרכות הנ”ל של גדולי ישראל מיושמות בצורה מאוד חלקית. בליל פורים וביומו” הרחובות גדושים בבני נוער במצב של שכרות. זה מעיד על כישלון חינוכי. במסיבות פורים המתקיימות במוסדות חינוך תיכוניים” קיימת תופעה של שתייה לשוכרה. זה מעיד על טעות חינוכית.
אל נמעיט במפגש בין בני הנוער לאלכוהול בפורים. זהו אמנם מפגש חד-פעמי” אבל שמעתי מרכזי נוער שבני נוער שהתמכרו לאלכוהול סיפרו להם שראשית היכרותם עם האלכוהול היתה בפורים. בפורים נפתח השער אל האלכוהול ושוב לא נסגר. עד פורים” בני הנוער עמדו בגבורה נגד הלחץ החברתי ודחו את ההזמנות להשתתף במסיבות אלכוהול. הם לא העזו. בפורים נשבר הטאבו” נפרץ המחסום. השכרות “נעשתה להם כהיתר”. הם טעמו את טעם השכרות והתאהבו בחוויה.
המסקנה החינוכית היא שגם בפורים נדרשת זהירות חינוכית מיוחדת. אין להתיר את הרסן ולאפשר את הכל” מתוך הנחה שהשתייה בפורים היא יוצאת מן הכלל. לפעמים” היוצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. זה מתחיל בחריגה ומסתיים בנורמה.
יחד עם זה” אין לגזור על בני נוער לבל יגעו בפורים ביין. זה לא נכון מבחינה דינית” מפני ש”חייב איניש לבשומי בפוריא”” וגם בני הנוער חייבים בכך. זה גם לא נכון מבחינה חינוכית” מפני שאין גוזרים גזירה על הציבור אלא כן רובו יכול לעמוד בה. כך אין לגזור גזירות ולתקן תקנות על בני הנוער אלא אם כן יש סיכוי שהם יצייתו להן. בני הנוער צריכים לשמוע הדרכה מאוזנת” שתאפשר להם להשתתף בשמחת הפורים אבל ללא שכרות.
בשולי הדברים” חשוב לדעת שרבים מבני הנוער אינם מודעים להשפעתו המצטברת של היין. הם לוגמים כוס אחת” ולא מרגישים כל השפעה. לוגמים כוס נוספת” ועדיין לא מרגישים כל השפעה. מכיון שהם רוצים להרגיש “משהו”” הם שותים כוס שלישית… ואחרי זמן קצר הם שיכורים לחלוטין.
בשלושה דברים ניכר האדם. אחד מהם הוא בכוסו. גם בפורים” ניכר האדם בכוסו.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill באתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.