תפקיד ההורים ותפקיד החברה בחינוך הקטנים למצוות (ב)

במאמר הקודם למדנו שקטן האוכל נבלות אין בית הדין מצווין להפרישו. על השאלה” כיצד הוראה זו מתיישבת עם מצוות חינוך” מצויות שלוש תשובות אצל הראשונים:
א. מצוות חינוך מתייחסת רק למצוות עשה” ולא למצוות לא-תעשה. לכן איננו מצווין להפריש קטן האוכל נבלות (שיטת ר”א ממיץ).
ב. מצוות חינוך מוטלת רק על האב (ויש אומרים גם על האם) ולא על בית הדין ולא על עם ישראל. האב מצווה להפריש את בנו מאיסור” ואין בית הדין מצווין בכך (שיטת הרמב”ם).
ג. יש הבדל בין קטן שהגיע לחינוך לקטן שלא הגיע לחינוך. “קטן שהגיע לחינוך” חייבים להפרישו מאיסור ולא “קטן שלא הגיע לחינוך” (שיטת התוס’).
כיצד נפסקה ההלכה? מרן בשולחן ערוך (או”ח סי’ שמג) פסק כרמב”ם” שמצוות חינוך מוטלת על האב בלבד” והוא “מצוּוה לגעור בבנו ולהפרישו” מאיסור. אחרים אינם מצווים להפרישו. הוי אומר” עבודת החינוך מוטלת על ההורים בלבד ולא על אחרים.
הרמ”א הזכיר את שיטת התוס’ המבחינה בין קטן שלא הגיע לחינוך לקטן שהגיע לחינוך. מש”הגיע לחינוך” מוטל על כל אדם להפרישו מאיסור” (משנה ברורה). לא רק ההורים אחראים לחינוך אלא גם החברה נוטלת חלק בחינוך הילדים לקיום תורה ומצוות” ואף היא אחראית למנוע מילדים קטנים להתרגל לעבור עבירות.
ה”חיי אדם” הכריע בין שתי השיטות: קטן היודע לציית אשר עובר על איסור תורה” צריכים כל הסובבים אותו למנוע זאת ממנו (כרמב”ם). לדוגמה” מי שרואה קטן המבקש לחלל שבת או לאכול מאכל טרף” צריך להתאמץ להרחיק אותו מהאיסור גם אם איננו בן משפחה שלו. אבל אם הקטן עובר על איסור מדרבנן” הסובבים אותו אינם חייבים להתערב (כתוס’).
הגמרא מבהירה הבהרה חשובה: אמנם איננו מצווין להפריש את הקטנים מאיסורים (כל שיטה לשיטתה)” אבל אסור “לספות להו בידיים”. כלומר” אסור לנו להאכיל אותם מאכל טרף” כמו נבלות וטרפות. הגמרא (יבמות) מדייקת מלשון הכתוב באיסור דם” באיסור שרצים ובטומאת כהן ש”הוזהרו גדולים על קטנים”. הוזהרו הגדולים שלא להכשיל את הקטנים באיסור דם ושרצים” ואסור לטמא כהן קטן. רבים מהראשונים סבורים שהדרשות לגבי דם” שרצים וטומאת כהן” אינן אסמכתאות אלא דרשות גמורות” והן מלמדות לא רק על עצמן אלא על כל איסורי התורה. אסור מן התורה להאכיל קטן בכל סוגי המאכלות האסורות או לצוות עליו לאוכלו” או לצוות עליו לעבור על כל אחד מהאיסורים שבתורה. נחלקו גדולי ישראל” האם מותר להניח מאכל טרף בפני ילד קטן או לקרב את הקטן למאכל אסור” על מנת שיאכל אותו (הספק הוא האם זה מוגדר כהאכלת הקטן או לא).
לכן אם קטן מחלל שבת מדעת עצמו – אין חובה לסובבים אותו (חוץ מהוריו) להפרישו” אבל אסור להם לבקש ממנו לחלל את השבת. איסור זה מתייחס גם לקטן שאיננו בר הבנה!! (משנה ברורה אות ד).
מדוע אסור לבקש מקטן שיעבור על איסורי תורה” הרי קטנים אינם חייבים בקיום מצוות התורה?! ב”תרומת הדשן” ביאר שהתורה הקפידה על כך כדי “שלא ירגיל אותו [= את הקטן] לעבור עבירות” וכשיגדל יבקש לימודו [= ימשיך לנהוג על פי הרגליו]”. ויש שאמרו שזה איסור תורה” ואין לנו לדרוש את טעם הכתוב ולהסיק ממנו מסקנות הלכתיות (שו”ת חתם סופר).
נסכם: אסור לכל אדם לצוות על קטן” אפילו איננו בר הבנה” לעבור על איסור או לאכול מאכל איסור. כאמור לעיל” ביחס להרחקת קטן מאיסור קיימות דעות שונות בהלכה מהי מידת מחויבותנו” אבל אין כל מחלוקת שאסור לצוות עליו לעבור על איסור. קיימת מחלוקת האם מותר לנו לצוות עליו לעבור על איסור דרבנן. רוב הראשונים לא הבחינו בין איסור תורה לאיסור דרבנן” בכל מקרה אסור. וכך פסק מרן בשולחן ערוך. לעומתם” הרשב”א והר”ן התירו לצוות עליו לעבור על איסור דרבנן לטובתו. ויש מגדולי הפוסקים שהקלו כשיטה זו בשעת הצורך” לכן התירו במקום צורך גדול לתת לקטן צעצוע שהשימוש בו כרוך באיסור דרבנן.
לתגובות: [email protected] . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” levavot.org.il באתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.