פרשת שבוע – נקודה למחשבה

“התקהלות – בלתי חוקית”” ומה כן?
לא לחינם עמלו המפרשים למצוא מה היה חטאם החמור של משה ואהרון במי מריבה” חטא שגרר עונש קשה כל כך – אי כניסתם לארץ ישראל והחלפת הנהגתם על ידי יהושע והזקנים דווקא בשלב הקריטי של כיבוש ונחלת הארץ. ובאמת” מי שמתבונן בפסוקי התורה תמה ומשתאה – הכמידת העונש – מידת החטא? ומה לנו יותר מדברי בעל העקדת-יצחק וכביטוים של חז”ל: “הרי שולחן” הרי בשר והרי סכין” ואין פה לאכול”” מהו אפוא חטא מי מריבה?
אחד ההסברים הרלוונטיים מאד גם לתקופתנו הוא הסברו של הרב חרל”פ (מי מרום ה עמ’ ריב ריד): הקב”ה אמר למשה ולאהרון “קח את המטה והקהל את העדה”” ואילו הם שינו מצו ה’ והקהילו את הקהל שנאמר “ויקהלו משה ואהרון את הקהל” ולא את העדה” מה שגרם לחילול ה’ גדול מאוד. וכמאמר ה’: “יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם”. מהו אם כן ההבדל העקרוני והכל-כך משמעותי בין “עדה” ל”קהל”? מבאר הרב חרל”פ ש”קהל” פירושו התאגדות אנשים רבים באופן מקרי ללא קשר מהותי עצמי ביניהם. ומכאן” התקהלות היא התאספות אנשים במקום מסוים ובזמן מסוים באופן אקראי לחלוטין” כך שמי שבמקרה לא היה באותו המקום באותו הזמן איננו חלק מהקהל. “עדה” לעומת זאת” הכוונה לקבוצת אנשים שנבראו מלכתחילה כציבור שמטרתו להגשים אידיאלים וערכים” כלומר” באה להעיד עדות המגלה את רצון ה'” “עד” ה’ בעולם. ההבדל אם כן בין קהל לעדה הוא יסודי מאוד. הציבוריות שבקהל הנהּ מקרית לחלוטין ומה שעושה אותה לקבוצה אחת הם המאורעות ההיסטוריים המשותפים שחווים יחדיו” והבעיות הצצות במהלך הזמן שצריכים להתמודד עמן” לכן הקהליוּת יוצאת מנקודת מוצא של פרגמטיזם מעשי. לעומתה” הציבוריות שבעדה הנהּ עצמית ומהותית. כעדה” כל התייחסותם למאורעות השעה ובעיקר לבעיות המזדמנות וכן דרכי ההתמודדות עמן נובעת מהאידיאלים שהם אמורים להגשים בעולם” מבלי לוותר עליהם על אף המורכבות והפיתולים שבמציאות. אם כן ה”קהל” הוא פרגמטי וממילא משנה את עמדותיו לפי צורך השעה” ואילו ה”עדה” היא ערכית ואידיאליסטית וממילא יציבה וקבועה בעמדותיה האלוקיות המוחלטות. זה היה חטאם של משה ואהרון. דווקא במצב קשה שבו אין מים” דבר המטיל ספק על עצם קיומם של ישראל” דווקא כעת” האחריות המוטלת על מנהיגי הדור היא לרומם את עם ישראל ולגלות לו שאינו רק “קהל” אלא “עדה”” ועל כן כל צורת התמודדות תהיה לא רק לפתור את בעיית המים” אלא דרכה לקדש שם שמים בגדלות אמונתם. ומשמעותי הדבר מאוד דווקא בארץ ישראל שבה יצטרך עם ישראל להתמודד עם בעיות מעשיות קשות ומורכבות ביותר – מלחמה” ביטחון” חברה” כלכלה רווחה וכו'” מה שמטיל על כתפיהם של המנהיגים אחריות לא רק לפתור את הבעיות תוך ויתור על הערכים והאידיאלים אלא להפך” להיות נאמנים באופן מוחלט וחד משמעי ל”עדות” שאותה אנו אמורים להעיד בעולם ורק מתוך כך לפתור את בעיות השעה באופן אמיתי וממשי. התייחסותם של משה ואהרון לעם ישראל כקהל ולא כעדה ובעיקר בעת משבר” גילתה שאינם מתאימים להנהגה הנצרכת להופיע בארץ ישראל. אין ספק שתפיסתנו את עצמנו כ”קהל” ולא כ”עדה” רודפת אותנו שנים רבות” מאז חיפוש הפתרון המעשי למצוקת ” מדינת היהודים” ובעיית האנטישמיות – כ”מקלט לילה”” ועד ימינו אלה שבהם אנו מחפשים בעיקר לחיות חיים שלווים ברמה הביטחונית ולחיות חיי רווחה חברתית וכלכלית. לא באנו לארץ ישראל רק כדי לפתור את “בעיית המים” של דורותינו” באנו לגלות את תפקידנו האלקי ההיסטורי להיות “ממלכת כהנים וגוי קדוש” לא כסיסמא אלא באמת. רק אם נדע” נפנים ונתנהג שעדה אנחנו ולא קהל” נדע להתמודד נכונה עם כל מצוקותינו וכפי שנאמר כבר אז “ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם”” כן נזכה גם אנו בקרוב בימינו.