ההורה הוא המוביל והוא אינו מובל על ידי ילדיו” אבל כל יכולתו להוביל היא ביכולתו להיות קשוב למציאות ולאפשר לה לכוון את מנהיגותו. כלומר” מוקד השליטה של האדם צריך שיהיה מבפנים” מתוכו” ולא מבחוץ כי דווקא משום כך הוא יידע להתחבר נכון למציאות ולהחליט החלטות נכונות בהתאם לה. הדבר דומה לחייל קרבי השקוע בהרפיה ובהתמקדות ובזה בדיוק הוא מתאים את עצמו למציאות של הקרב. הפוך מהאדם הממוקד הוא האדם ההיסטרי” המושפע ומתפעל מכל גירוי חיצוני עד שזה הופך להיות מוקד החיוּת שלו. למשל אתה נוהג והילדים רבים אחורה” אתה מתבקש בעיקר עכשיו להתעלם לחלוטין כי אתה צריך להיות ממוקד על הכביש בלבד.
האיש המודרני חולה בפיזור הדעת” כי הוא מפונק בגירויים מפתים ויפים. בעוד שכל המאמץ של עובד ה’ היום הוא דרך המיקוד” כמו שהלל הזקן מגדיר לנו במספר מועט של מילים: ‘אם אני כאן הכל כאן ואם איני כאן מי כאן’ (סוכה נג'” ב’). מה שהילד זקוק לו הוא מודל למיקוד” וזאת עליו לקבל מאביו ומאמו בעיקר. בית בלי טלוויזיה ובלי אינטרנט הוא הבית המחובר תמיד; בית שלו ושקט הוא לא מצד האובססיה שלא ירעישו ולא ירימו קול” אלא באופן טבעי” כשבודקים טוב אילו תמונות לתלות על הקיר” איזה צבע” איזה אוכל אוכלים” איזו מוזיקה שומעים” איזה לבוש לובשים בתוך הבית וכד'” כי עיקר התפקיד של ההורה המוביל הוא לאפשר לילד להיות ממוקד מטרה” להיות בעצמו מוביל את עצמו” באחריות וללא פיזור הדעת. וזה אולי עיקר המסר החינוכי…