כנגד יצר הרע?

היתרה של התורה ללוחמי הצבא לשאת אשת יפת תואר” ואפילו אשת איש ואפילו גויה לאחר שנתגיירה” לאחר הניצחון במלחמה תמוה ביותר. הסברם של חז”ל (שהובאו ברש”י במקום) להיתר זה מוסיף תמיהה על תמיהה: “לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע שאם אין הקב”ה מתירה ישאנה באיסור”. האמנם כנגד יצר הרע? הרי לכאורה אין יותר מזה בעד יצר הרע! הייתכן שיצריו הנמוכים של האדם יתגברו עליו עד שאפילו התורה “תיכנע” מפניהם? מהי אם כן סיבת ההיתר ה”משונה” הזאת שלא מצאנו לכאורה כמותה בכל התורה כולה?
ה’משך חכמה’ (בראשית ט ב) מבאר בעניין זה יסוד גדול מאוד הקשור לכל התורה כולה ולאופי הקשר שבין התורה לאדם וזו לשונו: “כי משפטי ה’ ודרכיו דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ולא עמסה על הישראלי מה שאין ביכולת הגוף לקבל” ומכל דבר האסור לא מנעה התורה בסוגה ההיתר (חולין קט ב – אסרה דם התירה כבד” אסרה חזיר התירה את דג השיבוט שטעמו כחזיר וכו’) ומשום זה לא מצאנו מצוה להתענות אלא רק יום אחד בשנה וקודם הזהירה וחייבה לאכול… ויותר מזה” במלחמה בעת הניצחון לגודל החום והרחבת הלב” ידע אֵל דעות כי אז לא יתכן לעצור בעד הרוח בעת חשקו באשה יפה והתירה התורה יפת תואר אשת איש וכמאמרם לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע…”. אם כן” התורה לא עומדת כנגד היצר הרע ואינה נלחמת בו. כל צוויה של התורה מכוונים אל מול היצר הרע” וכל הכוחות הטבעיים הנמצאים בו ותלויים בו” תפקידם הוא לכוון” לנתב ולתעל את היצר הרע למקומו הנכון והריאלי לטובת בניין העולם. ויותר מכך” במצבים קיצוניים כמו בענייננו” לאחר הניצחון במלחמה כשהלוחמים משתחררים מכל הלחצים והמתחים שכיווצו את נפשם בזמן הלחימה” ונפשם מתרחבת וכוחות החיים הטבעיים והאנושיים שבהם” שרוצים לצאת אל הפועל ולבוא על סיפוקם – “ידע” הקב”ה שאי אפשר ואסור לעצור את התעוררות הכוחות הטבעיים ועל כן התיר (כמובן בתנאי התורה) לשאת אפילו אשת יפת תואר. זהו פרט המעיד על הכלל כולו. “בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין”. תפקידה של התורה ומצוותיה “לתַבּל” – לתת טעם אמיתי ונכון ליצר הרע ולכל כוחות החיים הטבעיים שבאדם ולא להחלישם או ח”ו לבטלם. על פי העיקרון הזה מבאר ה’משך חכמה’ (שם) דינים רבים כגון את סיבת הפטור של האישה ממצוות פריה ורביה – ההריון והלידה כרוכים בצער ובסכנה עד כדי פיקוח נפש” ומי הוא אשר ירצה להכניס את עצמו מלכתחילה לצער גדול ולסכנה מרובה?! על כן פטרה התורה את האישה ממצות פרו ורבו” והטילה את האחריות למצוה זו על האיש לבדו. (מובן שהאישה שותפה למצוה איך איננה בגדר מצוּוָה). נזכה “לתבּל” את ה”אוכל” – הוא יצר הרע – ונזכה להתקיימותם של דברי הרב קוק בהקשר זה (אורות התורה אי ה) “התורה צריכה להתפשט בכל בחינותיה … וכשהם מאירים באור התורה מתברכת היא התורה מאד” והיצר הרע בעצמו הולך ומתעלה” מתקדש ונהפך לטובה” וקטיגור עצמו נעשה סניגור” ובדבר שלוקין בו מתרפאין… בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין”.