ההתחדשות שבשגרה

וידבר ה’ אל משה לאמור דבר אל אהרון ואמרת אליו: בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו”. רש”י: “למה נסמכה פרשת המנורה לחנוכת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים שלא היה שותף עמהם חלשה דעתו שלא היה שותף עמהם לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב”ה: חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות בוקר וערב”.
אהרן אינו שותף בחגיגה הגדולה הדרמטית של חנוכת המשכן” כשכל שבט הביא קרבנות משלו. שבט לוי היה בחוץ” ועל כך הצטער אהרון וחלשה דעתו. ומה אומר לו הקב”ה: “שלך גדולה משלהם” שאתה מדליק ומטיב את הנרות”. במה דברי ה’ באים לנחם את אהרון? מה הגדולה בהדלקה ובהטבה?
ננסה להבין איך חלישות הדעת של אהרן מתבטאת בחיינו אנו ואיך תשובת ה’ אליו” יכולה לרומם גם אותנו.
במה שבט לוי לא היה שותף? בחנוכת הנשיאים” בחגיגת פתיחה שכל שבט הביא את מתנתו. איפה שבט לוי? הוא מדליק ומיטיב את המנורה.
בחיינו יש דגש מיוחד על הרגעים הגדולים” העצומים” ההרואיים. בתודעתנו נחקקים אירועים דרמטיים. יש מי שנרשם בדפי ההסטוריה בגלל מעשה אחד גדול שעשה” אולם יש אנשים שלא עשו משהו ענק שנכנס להסטוריה” אבל יום אחר יום” דקה אחר דקה” במשך ימים” שבועות” חודשים… בסיזיפיות שיכולה להוציא אדם מדעתו” הם עמלים וטורחים על דברים שגרתיים שבונים את עולמנו.
יש אוהבי שגרה” או שנוח להם בשגרה” ויש שאוהבים הפתעות וחידושים” וזקוקים תמיד להתרגשות ולמאורעות יוצאי דופן. העולם בנוי מזה וגם מזה” אלא שכולנו זקוקים למאמץ המתמיד” לעמל היומיומי שבחיינו החוזר על עצמו אך הולך ונשחק” כמצוות שאדם דש בעקביו.
השאלה היא איך ניתן להפוך את השגרה הזאת לאחרת? אהרון ושבטו לא היו ברגע ההרואי הגדול. אהרן מרגיש שזה איבוד של רגע מכונן” מרגיש שאובדן הדבר הזה הוא מעין פספוס. אומר לו ה’: לךָ” משימה הרבה יותר גדולה וחשובה – לעבוד באופן יומיומי בבית המקדש פנימה. אתה לא שייך לחגיגות. אולי הצורך בחגיגות הוא לאו דווקא כניסה לפני ולפנים. משימה זו היא לא רק משימה” אלא “אתה מדליק!” – לך יש כוח בתוך השגרה להבעיר את האש. כל יום יכול להיות אצלך חגיגה אמתית!
המשנה באבות מונה 48 מעלות הנדרשות כדי להיות כלי קיבול אמיתי לתורה. אחת המעלות היא פלפול התלמידים (אחרי שימוש ת”ח ודיבוק חברים). הפלפול עם התלמידים הוא הרבה יותר חשוב” ככתוב: מתלמידַי למדתי יותר מכולם. המהר”ל בפירושו ‘דרך חיים’ על פרקי אבות” ממשיל את הרב לגזע עץ גדול ועוצמתי” כמי שלמד הרבה תורה. אם תכניס אותו לבית המדרש הוא יבער. התלמיד הצעיר לעומתו דומה לזרד קטן ראשוני” מהוסס ושונה” אבל” מי מבעיר את המדורה – לא הגזע אלא הזרד! התלמיד אמור להבעיר את האש ברב שלו. לשאול” להסתקרן” לאתגר. כוחו של הרב הוא אפוא מתלמידיו.
והנה אצל אהרון יש שילוב מפתיע ומפעים – הוא גם זרד וגם גזע” הוא לא זקוק להיות בהדלקת המדורה” בחנוכת הנשיאים” אך כשכולם שבים לביתם” משימתו להישאר במשכן” להמשיך ולהדליק כל יום מחדש.
איך תבעיר את האש כשאתה גזע גדול?
איך מייצרים התחדשות בעבודה שגרתית של ה'” בכל יום” באותו מקום” באותה מנורה” באותו גובה להבה? כיצד עושים את זה?
כולנו מחפשים התחדשות” שינוי. גם בחיי הנישואין זוגות רבים מרגישים שצריכים גיוון” אחרי שנים.
איך אפשר שאותו דבר יהיה חדש?
כיצד היה העם נפגש עם ההיכל? כולם נכנסים משער אחד ויוצאים משער אחר. מדוע? כדי שיהיה מפגש עם התרגשות והתחדשות” ולא ישובו לראות מה שכבר ראו. אבל הנשיא” הכהן הגדול” היו נכנסים ויוצאים מאותו שער – כי בכל פעם היתה ראייתם שונה ועמוקה יותר.
אנשים רגילים” מחפשים ריגושים בדברים חיצוניים” אבל איש רוח יכול לראות אותו דבר ברובד אחר. גם בזוגיות ככל שהיא מושתתת על הממד הטכני והריגושי של חייהם החיצוניים” הרובד הזה לא מתדלק את עצמו. אולם אם נראה את בן זוגנו כאינסופי” נוכל לגלות אין סוף עולמות” ולא זו בלבד שלא יימאס לנו אלא נמשיך ונסתקרן יותר ויותר מה עוד מסתתר בפלא הזה.
ההבנה שאם מכל הדברים הסיזיפיים כביכול” אתה תלמד יותר ותשתנה” תראה אותם בצורה עמוקה יותר” כך יהיה גם מרתק יותר. העניין הוא להעמיק באותו דבר עצמו מדי יום ביומו.
זה מה שאומר ה’ לאהרן – אתה אדם של שגרה מבורכת אלא שאתה מסוגל לבוא לאותה מנורה ולראות בה כל יום אור אחר” כי אתה אדם מעמיק שלומד ומתפתח ערכית ורוחנית” וכל יום אתה עובד את ה’ אחרת. רובנו אוהבים התחלות כי זה מרגש” אך כדי לצאת לקרב יומיומי – את זה צריך ללמוד מאהרון שהיה אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. הוא למד את כל המתרחש סביבו ויכול היה לראות בכל פעם את העולם מחדש. אם אתה מרגיש שפרשת השבוע משעממת אותך זה אומר שאתה משעמם את עצמך. התורה היא אינסופית…
זהו עצם העניין של העלאת הנרות והדלקתם מחדש.