וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר… וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ:
… לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר
כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל:
(במדבר כא” ד-ה)
ויסעו מהר ההר ותקצר נפש העם בדרך
והלא כתיב – (נחמיה ט) ורוחך הטובה נתת להשכילם
אלא אותם שיירות שיצאו ממצרים שנגזרה עליהם מיתה
לא היו רואים במדבר נחת רוח ולא רוח טובה
וכן הכתוב אומר – (במדבר יד) ובניכם יהיו רועים במדבר…
עד תום פגריכם במדבר – זה העם שקצרה נפשם בדרך”
…
ונפשנו קצה בלחם הקלוקל –
שלא היה יכול לטעום אותו הדור מפירות הארץ כלום”
אמר ר’ עקיבא : כשהיו מגלים להם התגרים הסל שבא מן פירות הארץ
היו מתים .שנאמר – (דברים א) אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה –
כל טוב הבא מן הארץ
לכך ותקצר נפש העם בדרך הם שרגנו ונפשנו קצה.
(במדבר רבה יט”כא)
מפגיש אותנו המדרש עם דור שאינו מתאים לירושת ארץ ישראל. דור שארץ ישראל אינה מדברת אליו דור שהגזרה עליו כי לא ירש את הארץ חילחלה לתוככי נפשו והפכה חלק בלתי נפרד מאישיותו של כל אחד מבניו.
כל תאורי הנחת והשמחה שבהליכת המדבר מתארים לדברי המדרש את דור הבנים נוחלי הארץ ולא את אבותיהם” הן דברי הלוויים בספר נחמיה המתארים בערגה פסטורלית את ההליכה במדבר – וְרוּחֲךָ הַטּוֹבָה נָתַתָּ לְהַשְׂכִּילָם וּמַנְךָ לֹא מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם וּמַיִם נָתַתָּה לָהֶם לִצְמָאָם (נחמיה ט”כ) והן תאורי הרעיה השלוה” השמחה והבחירית המופיעים בספר במדבר – וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה (במדבר יד”לג) בדור הבנים הם עוסקים. דור הבנים אשר בגר והבשיל לאחר חטא המרגלים” הדור שלא חווה את שיעבוד מצרים ולא את מנעמי תרבותה. אותם שעוצבו והתבגרו במדבר נעדרי חוויות שומים” בצלים” קישואים” אבטיחים ודגה. ילדי המן והשליו אשר מעולם לא טעמו טעם שיעבוד” אשר לא שמעו שריקת שוט ולא ספגו צליפת פרגול.
לעומת הבנים הצועדים במדבר במשך עשרות שנים בשמחה ובטוב לבב לארץ ישראל מצביע המדרש על האבות שאינם מסוגלים להתחבר לארץ ישראל ולכל דבר העלול להזכיר את טעמיה” נופיה וניחוחותיה – אמר ר’ עקיבא כשהיו מגלים להם התגרים הסל שבא מן פירות הארץ היו מתים שנאמר – (דברים א) אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה. אפילו את תלונות העם על הלחם הקלוקל שבפשט הפסוקים המופנות כלפי המן מבאר המדרש כעוסקות בלחמה ופרותיה של ארץ ישראל – ונפשנו קצה בלחם הקלוקל – שלא היה יכול לטעום אותו הדור מפירות הארץ כלום.
שאלה אחת מטרידה ומנקרת מותיר המדרש פתוחה” האם מראש לא התאימו דור יוצאי מצרים להיות נוחלי הארץ וחטא המרגלים רק גילה והציף עובדה זו – אותן שיירות שיצאו ממצרים שנגזרה עליהם מיתה לא היו רואים במדבר נחת רוח ולא רוח טובה או שמא בעטיה של המאיסה בארץ חמדה וההיסחפות אחר המרגלים בייאושם ניטעה בבני דור המדבר סלידה פנימית מכל הקשור בארץ – עד תום פגריכם במדבר – זה העם שקצרה נפשם בדרך ?
כך או כך רואים אנו כי דור שאינו זכאי ומתאים לרשת את הארץ אינו מסוגל להתלהב ולהידבק אף בפירותיה” תפריטה” נופיה” צמחייתה ואקלימה וכן להפך – אם ראית דור הדבק ורודף אחר פירות הארץ” נופיה” אקלימה” הריה” מישעוליה וגאיותיה סימן שדור גאולה וירושת הארץ הוא.
