ארץ ישראל וחוץ לארץ

יציאה מארץ ישראל ועזיבתה” היא דבר שאין להעלות על הדעת. אבל באופן זמני” כגון שליחים שנשלחים לחוץ לארץ” זה דבר גדול וחשוב מאד. יציאה זמנית” לשם ארץ ישראל” כדי לחנך ולהשריש את הקשר של העם עם ארץ ישראל – מותרת. ואמנם על האדם שיוצא מארץ ישראל לזכור ולדעת שהוא נמצא בחוץ לארץ. אם” חלילה” יהודי מתרגל לחוץ לארץ ולאווירא דחוץ לארץ” לאוויר ארץ העמים” זה מצב נורא. בגלות זכרנו תמיד שאנחנו נמצאים בטומאת ארץ העמים. “גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו”” וידענו שאנחנו נמצאים לא בבית” לא במקום של כלל ישראל. אדם מישראל שיודע זאת” הוא מוכן לגאולה” מוכן לישועה. אך אם חלילה מתרגלים למצב הזה” זה מסוכן ביותר. לפעמים מתרגלים לגלות. נמצאים בברלין” או אפילו בוורשה או בווילנה” ומתרגלים לכך – וזו הסכנה הגדולה ביותר. להתרגל להמשך תורה ומצוות בחוץ לארץ זו טעות” זה לא יתכן” לא כך הסדר של כלל ישראל. אם חלילה מרגישים טוב בחוץ לארץ” זה מסוכן. “אם אמור יאמר העבד” אהבתי את אדוני” – לא יֵצֵא חפשי. אם מתאהבים בחוץ לארץ זה מעכב את היציאה לחופש” את היציאה לחירות.
רבי אברהם אזולאי היה מגדולי ישראל” הסבא של החיד”א שמזכיר אותו כמה פעמים ומתפאר בו. בספרו “חסד לאברהם” הוא מוסר לנו ידיעה מעניינת. אדם ההולך לישון וקם בבוקר” אומר: “מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי”” כי באופן רגיל אדם מקבל את אותה הנשמה. כשיהודי בא בפעם הראשונה לארץ ישראל וישן בלילה” אומר ה”חסד לאברהם”” הוא אינו מקבל בבוקר את אותה הנשמה! צריך לדעת שאדם הישן בארץ ישראל” הוא נושם את האוויר שבארץ ישראל” והוא מקבל נשמה חדשה. צריך להכיר את העובדה הזאת ולהתקרב להבנתה. ארץ ישראל – זה ארץ של ישראל” “מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ”. אדם צריך להכיר שעכשיו קיבל נשמה ישראלית” ארץ ישראלית” כלל ישראלית. עכשיו קיבלת נשמה שמתחדשת בבחינת כלל ישראל. זו נשמה חדשה” בעלת ערך מיוחד לכל איש” לכל פרט” ומכאן ערך לכל כלל ישראל ונשמת ישראל .