‘בשורת’ העבדות והעינוי במצרים” אשר בישר הקב”ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים” כנאמר (בראשית טו יג) “ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה”” מתחילה להתקיים בפרשתנו” כנאמר (שמות א יא-יג) “וישם עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם… ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך”. ולכאורה פשוט הדבר כי מי שהוא עבד מעונה חייו מרים” ומה באה התורה לחדש בהוסיפה בפרשתנו (שם יד) “וימררו את חייהם”?
מה משמעותה של מרירות זו?
מבאר הרב קוק שאדם אשר במהותו הוא עבד” נשלט על ידי אחרים וחסר עצמאות” אין נפשו מרגישה מרירות” כאב ותסכול על מצבה” כי זו תכונתה” זה אופיה להיות עבד” ובכך היא מבטאת את עצמיותה העבדותית. לעומת אדם זה” אדם או עם שבמהותו הוא בן חורין” בן מלכים – כעם ישראל” בהיותו נעשה עבד” מציאות הנוגדת בתכלית את מהותו ותפקידו בהסטוריה” ירגיש תסכול גדול” מרירות גדולה” ודווקא מרירות זו היא המגלה את עצמת אישיותו החירותית שאיננה שייכת כלל לעבדות ולעינוי” וכלשונו (מאמרי הראיה עמ’ 164 “העבד שנפשו עבדותית” חייו הם שפלים” אבל אינם מרים. לא תוכל הנפש העבדותית להרגיש את הייסורים שבשפלות העבדות” כי השפלות הזאת הלוא מתאימה היא לתכונתו ואופיו ולכן יוכל לפעמים לקרוא בשביל כך ‘לא אצא לחופשי’. אמנם אנו בעבדותנו היינו משועבדים תחת יד מענים” אבל הזוהר של החירות האצילית אשר מצד גזענו הקדוש” ממורשת אבות” נשיאי אלקים בקרב העמים” לא היה יכול להיות כבוי כולו בקרבנו” על כן” חיי העבדות חיים מרים לנו”. ולא רק אז בגלות מצרים” אלא בכל הגלויות ובכל המצבים הקשים אותם עברנו ועדיין אנו עוברים במהלך ההסטוריה” תחושת המרירות מלווה אותנו לאורך כל הדרך” ודווקא מרירות זו מתיקות רבה יש בה” שהרי מגלה לנו מי אנו באמת” למה אנו שייכים ומה תפקידנו ההסטורי” וכמו שכתב במאמר הדור (עמ’ קז) “ירדנו עד לעומק השפל של בזויי עם” שהחרפות” הגידופים והקללות וכל תכונה זועמת וקצופה היא לחמם התמידי. לו היה באמת זה ערכנו” להיות חדלי אישים וחשוכי כל כבוד” אז בוודאי לא היה דוה על זה לבנו” דאבון הלב יצא רק כששרים הולכים כעבדים על הארץ” כשמכובדים ויקרים מתבזים ומדלדלים עד שהם עצמם שוכחים את כבודם ויקרם”…
ב”ה” חזרנו הבית לגאולה אחרונה ושלמה” חיינו הולכים ומתמתקים בפועל” בקצב התקדמותה של גאולתנו החומרית והרוחנית” אך גם אם ישנם צדדי מרירות בחיינו כלפי פנים וכלפי חוץ” נדע שהרגשת מרירות זו” מתיקות רבה יש בה” כי היא היא ההוכחה הניצחית מי אנו ומה חיינו באמת” ומכוחה נמשיך למתק ולהתמתק עד גאולתנו השלמה בעז”ה במהרה בימינו אמן.
