גבורתם של המכבים בלחימתם ביוונים כמתואר בסיפורי הקרבות בספרי חשמונאים אינה מוטלת בספק. אכן גיבורים גדולים היו. והנה זה פלא שבנוסח תפילת על הנסים” לא מתוארים המכבים כגיבורים” אלא להפך כחלשים לעומת היוונים כנאמר “מסרת גיבורים ביד חלשים” הכיצד?
מבאר הרב קוק שיש שני סוגי גבורה. הגבורה האחת” גבורה גופנית חומרית הנובעת מהצד הבהמי שבאדם וכל קלקוליו המוסריים” גבורה שבאה לידי ביטוי” בהכנעת אחרים וכיבושם. זוהי גבורת התפשטות והתרחבות – גבורה חיצונית.
לעומתה” הגבורה השניה” גבורה מוסרית הנובעת מנשמתו העליונה של האדם” שבאה לידי ביטוי בכיבוש האדם את עצמו ובסידור כוחותיו השונים וצורתם המדויקת” המבטאת כל כוח וכל כישרון לפי ערכו האמתי. זוהי גבורה אלקית” גבורת הצמצום גבורה פנימית.
גבורתם של היוונים היתה מהסוג הראשון” גבורה חיצונית חסרת אלהים. לעומתה הופיעה אצל המכבים גבורה אחרת לגמרי” גבורה פנימית אלקית שמתוכה ידעו לפעול גם בגבורתם החיצונית” וכלשונו של הרב קוק (עולת ראיה א עב): “גבורה מיוחדת היא גבורתם של ישראל” גבורה המצטיינת לא בכיבושים שמכבשים את אחרים” מכניעים אותם ומאבדים אותם אלא גבורה שבעיקרה היא קשורה בכיבוש שאדם כובש את עצמו. גבורת הנשמה האלקית”. וביתר תמצית כתב גם כן בספר אורות (ישראל ותחייתו ח) “גבורתנו עדינה היא אי אפשר שתהיה גבורת חורבן וכיליון”. מובן אם כן שתואר חלשים למכבים בא ללמד שמקור כוחם לא היה בגבורתם החיצונית” אלא בעוצמתם האלקית הפנימית. וכדבריו הנפלאים של הגר”א (סידור הגר”א שיח יצחק) “וזהו מאמרם חלשים” שהיו כל כך צדיקים שלא תלו נצחונם מחמת גבורתם אלא שהיו חלשים בדעתם שידעו שמחמתם לא ינצחו (שאין גבורתם הם בעצמם) אלא רק מחמת עזרת ה’.”