החורף כבר כאן” ואנחנו כולנו ממתינים למים שירדו אלינו” לגשם שירווה את האדמה ויצמיח את כל האצור בה. אכן” הגשם היורד מן השמים הוא רק חצי הדרך. החצי המסור לבורא עולם.
אך ישנה מחצית דרך נוספת. איסוף המים” לכידתם ואיגומם” והיכולת ליצור כלי לשפע היורד ממרומים – וזה כבר תפקיד המוטל על האדם.
שלוש דרכים אנו מכירים למפגש החי עם המים.
הדרך הראשונה היא בור – מקום אטום אשר כונס לתוכו מי גשמים.
הדרך השניה היא באר – חפירה עמוקה החותרת ומגיעה עד לשכבת הקרקע שבה אגורים המים.
והדרך השלישית היא מעיין – מים הנובעים ופורצים” מפלסים את דרכם החוצה.
המעיין” דומה מאוד לגשם. בשני המקרים המים פורצים החוצה. מלמטה ומלמעלה. מים תחתונים הרוצים להיפגש שוב עם המים העליונים…
אך עבודת הבאר – שונה היא בתכלית. כאן נדרש מאמץ כביר לחפור” נדרשת יכולת התמודדות עם הקשיים שבדרך” עם אכזבות” עם כמויות עפר שיש לפנות” עם ספקות הצצים בדרך. חפירת הבאר חותרת למעמקים” לגלות את המים הנסתרים” במקום שאיש עדיין לא גילה אותם” בעומקים שטרם נחשפו.
יצחק הוא בחינת באר. “באר מים חיים דא יצחק”. כך כתוב בזהר הקדוש. אמנם” יצחק חופר את הבארות אשר חפר אביו” אך אם נשים לב” לא כתוב בשום מקום על אברהם עצמו שחפר בארות. פעם אחת הדבר רמוז בתוכחת אברהם לאבימלך “על אודות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך”.
נמצא” שאנו למדים על הבארות שחפר אברהם – דרך יצחק.
אצל אברהם עצמו” בולטת הרבה יותר בחינת המעיין. אברהם מוקף מעיינות. זה המתגלה לישמעאל במדבר” וזו שאליעזר עומד עליה “על העין” ומחכה לאות משמים שיורה לו את האשה אשר יקח ליצחק.
אברהם הוא בחינת מעיין” מי אמונה שפרצו והשקו את העולם המיובש והמנוגב מאלוהות.
אך יצחק הוא בחינת באר. יצחק בא מבוא באר לחי רואי” וחופר בעצמו עוד ארבע בארות.
הגיעה העת להעמיק. לראות עד להיכן חלחלו המים הרבים שפרצו בזכות אברהם. יצחק חופר דווקא בשדה פלישתים” ולא בהר” אצל הרֵעים הטובים ענר אשכול וממרא. הם כבר הושפעו והושקו מן המים. כעת המקום לבדוק האם גם באזורים השפלים” הפלשתים” האם גם שם חלחלו המים” ועד היכן הם השפיעו. ובתרגום יונתן הוסיף שכל הבארות שלקחו פלישתים מיצחק נסתמו” ולכן הם מילאו אותן עפר. יצחק לקח אותן חזרה” פרץ אותן וקרא שמן מחדש – עשק – כי התעסקו עמו – אך סופן שחזרו ליצחק.
יצחק מעמיק לחפור. הוא בעצם מבאר את תורתו של אברהם. הופך אותה לשיטה עמוקה וסדורה. יצחק מזהה לחלוחית של מים אפילו בתהומות הנפש של עשו. אין יצחק נרתע מכמויות העפר שעליו לפנות עד שיגיע אל המים. הוא ממשיך וחופר” מקלף שכבה אחר שכבה” עד שנשמעת הבשורה ‘מצאנו מים’!
מובא בספרים שהפסוק בידך אפקיד רוחי” רומז לבאר” כפי ראשי התיבות שלו.
החופר את הבאר נזקק ‘להפקיד את רוחו’ ביד הבורא. הרוח” שואפת תמיד למעלה” לגילוי הפשוט” לחופש” ולשחרור מכל מעיק. אך חפירת הבאר מצריכה סבלנות” ו’הפקדת’ הנפש בפיקדון של המתנה” עד שיתגלו המים” מתוך עבודה קשה” וסבלנות מרובה.
הבאר מבארת את מי המעיין של אברהם. מי באר מטהרים רק בארבעים סאה מכונסות” בעוד שמי מעיין מטהרים גם בזוחלים.
כוח הפריצה של אברהם משפיע טהרה בעולם” כל מי שנוגע בו – מושפע.
כוח החפירה האיטי של יצחק מצריך התכנסות. איסוף איטי של המים” וכינוסם אל מקום אחד” מתון” פנימי” עמוק. ההתכנסות – יש בה עוצמה מיוחדת” השפעה סבילה. זו המדרגה הבאה של רבקה. היא שידעה לעמוד כצור איתן מול הרשעים שהקיפו אותה בבית אביה” הדס בין הקוצים” מגלה במפגש עם יצחק שישנה עוד מדרגה. וכדי לזכות לה צריך דווקא להתכנס” להתכסות. לחדור לעולם פנימי שיש צורך לחפור כדי להגיע אליו – לכן – “ותקח הצעיף ותתכס”.
מעניין” שישראל ההולכים במדבר זכו ללווי של באר דווקא” ולא של מעיין. לרמוז על עבודת האדם. אדם לעמל יולד” ובאנו לעולם הזה כדי לחפור ולמצוא מים” “באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם”.
ומתוך החפירה תתגלה גם הנביעה.
ואולי הדברים רמוזים בשני ראשי תיבות המסתתרים בתוככי ברכת השנים הארוכה הנאמרת על ידי הספרדים. ברך עלינו … מלא ידינו מברכותיך” מעושר מתנות ידיך.
‘מלא ידינו מברכותיך-‘ ראשי תיבות מים. אך כדי לזכות להם צריך לפשוט יד” ליצור כלי” לחפור באר.
ואחר כך – מעושר מתנות ידיך – גם כאן ראשי תיבות מים. החופר – זוכה גם לנביעה למעלה ממה שחפר והתאמץ. יגעת ומצאת – האמן שמצאת יותר ממה שיגעת” כמו מציאה הבאה בהיסח הדעת.
עם ישראל הוא כורה הבארות הגדול . העם שמגלה את המים החיים המסתתרים מתחת למעבה המציאות החיצונית והחומרית” העם שלא התייאש ולא יתייאש מלחפור עוד ועוד לעומק” עד שיאמר לעיני הגויים כולם – מצאנו מים!
