את אחי אנכי מבקש פרק רביעי ואחרון

צו פיוס
התשמ”ט
כבר אינני חש מאוים ונכווה מחופתו של עולם הטבע ותביעות החולין. כבר אינני שבע רוגז וקצר רוח כל כך ממפגשי עם נושאי דגלה של המעשיות ודרך הארץ הקודמת לתורה שקיבוצי גדוש מהם.
עד לא מכבר הייתי שבוי בהלך הנפש של יראת שמים בוסרית” שהיתה מזניקה אותי אל “גדר המערכת” של בטחון קיומי האישי” עם קולו של כל רחש קלוש” לחושבו כצר ואויב” להסתגר מפניו” לעתים אף לתוקפו בשנינות צינית. יש שאף לקיתי מעצם ההפתעה והמבוכה שבמפגש ה”זר”” הוטחתי משמים ארצה כמתעלף” נפלה רוחי וזמן ארוך חלף עד ששבה אלי . עוד אני נזכר בהומור מר במעלליה של יראה נקמנית זו עת חיזרתי נואשות בראשית ימי תשובתי אחר תחבולה שתועיל להכהות מאור עיני “מראות רע”. החילותי דורש אחר משקפי פלא כאלה שיש בכוחן ל”עבר” ולטשטש את ה”צורות היפות”” ודי למבין. וכבר באתי לחנות צעצועים גדולה מלאה בכל מכל כל ושאלתי האם יש משקפיים כאלה” והמוכר התמה לפשר משאלתי הפך והפך במרכולתו ומחשבתו ולא העלה דבר.
דמויות חלוצי המופת בקיבוצי” המושרשים כה עמוק בעולם הטבע עד שרבים מהם כבר היטיבו לחקות בהליכותיהם כמה מגיבוריו(*)” כל אלה ויותר מהמה כבר חביבים עלי כעת ויש שאני מוצא בתורת הרב קוק תימוכין לגרעין האמת שבהליכותיהם ונדמה שכבר יש בכוחי לדונם לכף זכות באמת.
מעתה גם יחסַי עם אחי לבשו הוד והדר. מריצים היינו מכתבים עמוסי תוכן איש לרעהו. חלונותינו המוגפים החלו נפתחים” מניחים זה לזה לשזוף מאוצרות היכלותינו הפנימיים. לא פעם אף הודיתי ולא בושתי שידיו רב לו בתחומים מסוימים של מוסר ודרך ארץ’ שכבר הגיע בהם למדרגה רמה שלא הגעתי עדיה עדיין. ואף הוא על פי דרכו” החל קולט אל קרבו את זהריה של שמש התשובה שהחלה מפציעה בי טיפין טיפין” ובכובד ראש והחמאה שקולה היה מוצא לו עת וזמן ראויים לשתף אותי בקורת רוחו. בסתר לבי הייתי מצפה עוד שציור האלוקות המתגלה בתורה ובמצוות” יחדל להיחשב בעיניו ככפייה מטרידה המנוגדת כביכול לחופש האדם וחירותו ועל כן יש להתכחש ולכפור בה במרץ ובשקידה כפי שטרח לא פעם לטעון בפני בקובלנה מרה. וכשבשלו התנאים ניאות בחפץ לב לשבות שבתו עמנו ביישובנו בית אל” מתאמץ בכל כוחו לשמור את הליכותיה” מבקש לדעת את המותר והאסור” מעביר על מידותיו בענוות חן שלא לשנות ממנהג המקום” מוקסם מתפילת יום השבת” מאווירת בית הכנסת” מדיבוק החברים והארת פניהם אליו” ועלתה על כולנה הזכות שזכה לשאת את ספר התורה ממקום מושבו בארון אל הבימה. לאחר שהניחו שם בדחילו וברחימו כמאמין אדוק בקדושת התורה ונותנה” שב למקומו והפטיר באוזני:
“ווא איזה כבוד נחת עלי! לקחתי את ספר התורה לבימה. איזו צמרמורת אני מרגיש בכל הגוף”” ואז הרים מעט את שרוול חליפתו והראה לי מאותותיה ומופתיה על בשרו והנה הוא חידודין חידודין כעור הברווז. אחר כך התיישב והאזין בקשב לקריאת התורה. מפעם לפעם פנה אלי בלחישה וביקש להבין פשר מילה או עניין מוקשה.
נדמה היה בעיניו כאילו נחת על כוכבם של יצורים תבוניים מרתקים שמנהגיהם הפליאו אותו והציתו בו את אש סקרנותו לחוות עוד ועוד מאקלים תרבותי זה.השבת חלפה וחקקה בו את רשמיה העזים. עוד שוחחנו שעה ארוכה על חול וקודש ומה שביניהם. סמוך לחצות ליל ביקש להתבודד כדי לרשום חוויותיו במחשב הנישא ולשולחם בהקדם למשפחתו באמריקה להטעימם מעט פירורים מ”שולחן שבתו הגבוה.
יום א
“ויהי בהעלות הענן” נסענו לישיבת מכון מאיר מקום חיותי ומשא פקודתי. שם פגש פנים אל פנים את הרב ביגון וזכה לאותו מגע חסד שזכיתי לו אני ביום בואי לישיבה ומאז אהבתיו. עלינו לבית המדרש. המולת לימוד התורה סחררה את ראשו והייתה כחידה בעיניו” עניתי לו שככל שאדם עסוק בתכנים שהם נשמת אפו ודופק חייו נוצר איזון בריא בין הפנים לחוץ ואז לא רק שאיננו מופרע ומוטרד כלל מרעשי הסביבה אלא שהוא עוד זוכה להרגיש את נעימות היתרון של “לא דומים מועטין העושים את התורה למרובים העושים את התורה”.עוד הפליא לעשות כשגילה ליבו בפני מנהל ערוץ מאיר ואמר:
“אני מוכן להיות ראש ה”סיירת החילונית” שתפיץ את האמת הנפלאה שלכם. הפצת התכנים האלה היא הסיכוי היחיד שעולמנו יהיה טוב יותר. אשמח להעמיד לרשותכם את כל הידע שצברתי בשנות עבודתי הרבות כדי לעזור לכם לשווק את האמת המופלאה הזו. חובה שיכירו אותה כמה שיותר אנשים יש לכם זהב טהור ביד”.
שעה ארוכה עוד שמע סקירה מפורטת על פעילות הערוץ.
הסתייג” תמך” הציע “שיבח. קם” בירך” קד בנימוס הניח כרטיס ביקור” חיבק ונפרד לשלום ו”לא בז את הבכורה”.
ניחוחה של התשובה מילא את אווירם של ימי אלול שהיינו בעיצומם ועטפה אותנו בחומה ונחמתה.
************************************************
(*) האחד דומה לעצי הזית אותם נטע טיפח ומסק” רגליו כשורשיהם וגזעיהם המסוקסים וידיו כענפיהם הגרמיים. האחר כבר נטל לו יתר על אחד משישים מטבען של פרות הרפת בה בילה מרבית שנות חייו” סב לו בתוך מעגל חייהן עד שבלי משים סיגל לעצמו את טון געיותיהן הניכר היטב בדיבורו” נועם הליכותיהן וחן מתינותן. האחר צרוב שמש מרוב שנותיו בשדה הג”דש עד שנעשה עורו כקלף יבש וכווץ).