תפילה זכה של ילדים

הימים הנוראים מאחורינו. קולות התפילה והתחנונים עדיין מהדהדים באוזנינו.
נשאלתי על ידי הורים לילדים רכים” איך מחנכים ילדים לשבת בסבלנות בבית הכנסת” שיפנימו את ערך התפילה ומשמעותה?
כידוע” לילדים קשה מאוד לשבת זמן ממושך בבית כנסת” הם נמצאים כל הזמן בתנועה מתמדת. השאלה אמיתית והיא חלק מנושאים רבים הקשורים לחינוך לאמונה ולקיום מצוות. אנחנו רוצים מאוד לגדל את ילדינו ליראת שמים” וחוששים מאד שלא נצליח.
ככלל” חינוך לתפילה צריך להיות מתוך סבלנות – לא ניתן לחנך ליראת שמים וקיום מצוות מתוך עצבנות וחרדתיות דתית” כמו כן התייחסות לשלבי ההתפתחות של הילד היא משמעותית וקריטית בחינוך לאמונה” כך שאי אפשר לדרוש מילד בן חמש כמו שנדרוש מילד בוגר יותר. בחינוך לתפילה ואמונה הורים אמורים להבין את טבעו של הילד” חנוך לנער על פי טבעו” טבעו של הרך שהוא נקי” תמים” שיש בו ישרות” ובגלל הנפש הטהורה שלו הוא נוטה להתפעל ולחוות רגשית. הרב מרבה בהדרכותיו בענייני חינוך: “הטבעיות הטהורה …בתקופת הילדות רואים אנו כמה נוח הוא אז האדם לקבל רגש אלוקי וכמה הוא מוכשר להיות מושפע לחיבת קדושה ויראת שמים”. בשנים הראשונות של הילדות חינוך לאמונה בה'” ובכלל שיח עם ה'” הוא החינוך הכי טבעי ומתאים לילד. בגלל תמימותו וישרותו והקלות שבה הוא מתחבר לתכנים אלו מבחינה רגשית” צריך לתת לו תמיכה לאמונה שלו על ידי ספורים על גדולי ישראל” סיפורי מופת” כיון שנפשו מתרשמת ומתפעלת והוא מפנים את הסיפורים האלו” חווה אותם רגשית. בגיל הצעיר הוא עדיין אינו מפותח מספיק להבין מושגים שכליים מופשטים” ההבנות שלו הן מוחשיות” הוא מצייר את הקב”ה כמציאות מוחשית מלאת הוד ועצמה” כמו סבא שמשפיע טוב” שאם נתפלל ונבקש ממנו הוא ישמע לנו. זוהי אמונה תמימה” נקייה ופשוטה.
במהלך השנים” ככל שהילד גדל ומתבגר האמונה התמימה והרגישה אינה עומדת לו” והאמונה הילדותית צריכה חיזוקים שכליים. את האמונה הטבעית והתמימה מחליפה אמונה בוגרת” חוקרת” מלאת סתירות” מתעמתת. בשלבי המעבר והגדילה הוא מתפתח שכלית ומסוגל להבין מושגים מופשטים ומורכבים באמונה” הוא זקוק לריפוד שכלי” כדי שיוכל לעמוד בסערות החיים. צריך השקעה רבה לבסס את האמונה באופן שכלי” וסבלנות רבה לשאלות שלו. לשדר ביטחון ולא להיבהל מהשאלות” להשתדל להשיב עליהן.
הרב קוק מדגיש בהדרכותיו כי ביסוס האמונה מורכב מרגש ושכל” בניין האישיות נבנה משני כוחות אלו” אי אפשר לבסס רק על חוויות רגשיות כמו שאי אפשר להסתפק רק בלימוד שכלתני עיוני.
הרגש הוא נדבך משמעותי מאד בחינוך לאמונה. המפגש של הילד עם התפילה בכל גיל צריך להיות מתוך אווירה של נועם” של נעימות. כאשר ילד פוגש בבית הכנסת את פניו הזועפות של אביו” והערות “למה אתה לא מסתכל בסידור?” “למה אתה חולם?” “למה יצאת?”” חווית התפילה של הילד תהיה שלילית” והיא תלווה אותו לפעמים שנים רבות.
גיבוש הזהות הדתית אצל הילד או הנער והחיבור לתפילה” דורשים השקעה והבנה מעמיקה בנפש הילד” זהו מהלך הדרגתי שראשיתו בגיל הינקות. הילד סופג מהאווירה ומהסביבה האמונית שבה הוא גדל. האם” היא שמנחילה את המושגים האמוניים הבסיסיים” “ואל תיטוש תורת אימך”” ועל נדבך זה הולכת ומתפתחת מערכת רחבה ומעמיקה עם השנים.
וזכנו לגדל בנים ובני בנים עוסקים בתורה…
[email protected]