(מתוך מאמרי הראי”ה חלק א'” סיכום המאמר שנלמד עם הרב שמעון בן ציון שליט”א)
חלק א. קרבת אלוקים באדם
טבעיות טהורה מפעמת באדם” קיימת ביסוד נשמתו” דוחפת אותו אל על מכוח תשוקתה העזה לקרבת אלוקים. תשוקתה להסתופף בקרבת אלוקים וליסד עליו בטחונה” למצוא בו מחסה ולשאוב ממנו עוזה בהתמודדותה אל מול הקמים למולה לערער אותה ולהרחיקה משורש חייה.
טבעיות זו” כמה ברורה היא בקטנותו של אדם” בתקופת הילדות” עת התום שבו לא נסדק ונשבר” ולא נזדהם בגסות החיים המרחיקה ומעבירה את נשמתו ממקורה. טבעיות זו כה חזקה היא – חלק מיסודו” מכוח חיותו” עד שלא יוכל שום כוח מכוחות מהומת החיים לסותרה או להסתירה. ובכל עת בה תינתן מנוחה לנפש מגרוי יצריה והגסות החומרית המסתירה וחוצצת בינה לבין האור” אז תתפרץ שלהבת התשוקה אל אלוקים ותמשוך את האדם בכח נעימותה אל על” יתרפק הוא על אלוקיו וישתוקק למנוחה בו.
לא רק את האדם הפרטי דוחפת השאיפה לקרבת אלוקים” שאיפה זו מצויה ביסוד כל תנועה של חיים – חיי פרט וחיי כלל” בין בעם” בין במין האנושי בכללו ואף בהויה כולה” מיסודה הדומם ועד לבכיר יצירתה – עם ישראל.
אין לך תנועה של חיים שלא תמצא שאיפה זו בקרבהּ” דוחפת ומגדלת” אם בנסתר ועלום” אם בנגלה.
השאיפה לקרבת אלוקים היא נטייה עזה יותר מכל הנטיות הקיימות” ולא רק זאת” זוהי נטייה יסודית” מרכזית” עומדת היא ביסוד כל הכוחות” ואין לנטייה כלשהי מכוחות הנפש” תהי נפש פרטית או כללית” כל קיום מבלעדי שאיפה זו.
מתוך מבט-על חובק כל” מתוך סקירה היסטורית” פסיכולוגית ואנתרופולוגית” מבט על” הסוקר למרחקים ויורד ומעמיק חדור לפנימיות היותר נסתרת וכמוסה” הננו נוכחים לדעת שאף אם תִרבה מהומת החיים ערמות חומריות גשמיות וזוהמה מחשבתית דקה” היא לא תוכל למנוע מן השאיפה להתגלות ולכוון את אשר מצויה היא ביסודו אל מושא שקיקתה – אל האלוקים.
השאיפה לקרבת אלוקים היא חוק” חוק מוטבע בהוויה יותר מכל טבע” חוק המופיע בגדול ובקטן” בכלל ובפרט.
השאיפה לקרבת אלוקים גנוזה וכמוסה בכוח. החינוך הטוב תפקידו להוציאה אל הפועל” לגלותה ולחשוף אותה.
החינוך הטוב איננו כופה על האדם להיות מה שהוא אינו בטבעו” אלא מוציא אל הפועל מה שקיים בטבע בכוח. המחנך יודע למצוא את הכוח המרכזי והמוביל בכלל – הוא השאיפה לקרבת אלוקים” ומתוך ידיעה שהפרט הוא חלק מהכלל לחנך על פי שאיפה זו ולאורה גם את הפרט. אין לו לחינוך אלא להתאים את הפרט למהלך הפנימי הקיים בכלל.
השאיפה אל החופש חורזת והולכת במין האדם מאז ומעולם. שאיפה זו תפקידה לממש את התשוקה היותר עזה שבנפש הלא היא השאיפה לקרבת אלוקים.
יתכן שעל ידי חינוך לקוי הכופה על הנפש להיות מה שאין היא בטבעה תיסתר השאיפה לקרבת אלוקים מתחת להמון מסכים אשר יחצצו בינה לבין משאת נפשה” אך התשוקה אל החופש” אשר הביטוי היותר אמיץ שלה הוא השאיפה לקרבת אלוקים” סופה שתעמיד את הנפש על דרכה האמיתית ותשיל את השכבות המלאכותיות אשר נכפו עליה” הפך מטבעה.
כשם שחוקי הטבע שווים בגילוים בכל חלקי ההוויה” קטנים כגדולים” כך השאיפה לקרבת אלוקים מצויה בכל” מחיה את הכל ועוצמתה איננה משתנה כי אם בגילויה במה שהיא נמצאת בו” הכל לפי מה שהוא כלי” על פי טהרתו – תתגלה השאיפה בו.
כשאנו מנסים להגדיר את השאיפה לקרבת אלוקים” נמצא שאין אפשרות להגדירה כשם שאין אפשרות לחי להגדיר את עצם החיים. השאיפה לקרבת אלוקים מחוללת חיים” היא החיים עצמם המופיעים באינסוף גילויים בהוויה כולה ובכל גוני פרטיה.
חיי האדם עליונים מכל יצור חי” ובנוסף לחפץ המפעם בהם לקיום עצמי” מורכבים הם מן השאיפה להשתלמות אל האלוקי” נטייה הנובעת מן השאיפה לקרבת אלוקים.
