משה רבנו וקרח מייצגים שתי הנהגות הקיימות בעולם” האחת הנהגה נותנת והשנייה הנהגה לוקחת” משה רבנו היה מנהיג שהקב”ה בחר בו” והוא עצמו לא שש לקבל את התפקיד” אדרבא הוא ביקש: “שלח נא ביד תשלח”” עד שההשגחה העליונה כפתה עליו את השליחות. סירובו של משה לא היה מפני שברח מאתגרים” אדרבא כבר בתחילת דרכו” עוד בהיותו נסיך בבית פרעה” משופע מכל טוב וזוכה לחיבה מהסובבים אותו” אילו רק רצה היה הופך לבנה המאומץ של בת פרעה” והיה זוכה בעושר ובתפנוקים שהיו בבית פרעה. ומשה כבר אז בתחילת דרכו אינו חושב על עצמו אלא יוצא אל אחיו להטות שכם ולהקל עליהם מסבלותם. ושם הוא עומד לטובת הנזקק והחלש גם במחיר סיכון חייו. ומה עושה קרח באותה השעה” בשעה שאחיו נאנחים בעבדות מצרים הוא הולך לחפש ג’וב בבית פרעה” כמו שמובא במדרש (במדב”ר יח טו): “קרח היה ממונה לביתו של פרעה והיו בידיו מפתחות האוצרות שלו”. וגם אחר כך כשיצאו ממצרים” בעוד משה רבנו מחפש את עצמות יוסף לקיים את צוואתו של יוסף: “והעליתם את עצמותי מזה”” היה קרח גם הוא באותה שעה מחפש” אך לא את עצמותיו של יוסף אלא את אוצרותיו של יוסף: “שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים” אחת נתגלתה לקרח” (סנהדרין קי א)” בשעה שמשה מבקש מצוות” קרח מחפש כסף וזהב. כי קרח היה “איש לקיחה”” ככתוב: “ויקח קרח”” וכל עושרו בא לו לא מ”יגיע כפיו” אלא מכספם של אחרים. ומפני היותו איש “לקיחה” אינו מסתפק בממון אלא מבקש גם כבוד” ומבלי שנתבקש הוא נדחף לקחת לעצמו גם את ההנהגה. ובלהיטותו לרכוש מעמד וכבוד הוא מוכן להדיח כל מי שנדמה לו שעומד בדרכו אפילו אם הם משה ואהרן” ולצורך זה הוא גם משתמש בכספו של יוסף שאינו שלו אלא של הציבור” כמו שתרגם יונתן בן עוזיאל (במדבר טז יט): “הקהיל עליהם קרח את כל העדה לפתח אהל מועד” ומשך אותם בעושרו” שמצא שני אוצרות מאוצרות יוסף מלאים כסף וזהב” ובקש להדיח בעושר הזה את משה ואת אהרן מן העולם”. משה ואהרן מרביצי תורה (עיין עירובין נד ב) ומחנכי הדור היו” וקרח בשביל ליטול שררה הוא מוכן אפילו לפגוע בתורתו וחינוכו של הדור. ומשה לעומתו לא זו בלבד שמבקש: “מי יתן כל עם ה’ נביאים”” על אותם שהתנבאו: “משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ”” ויותר מזה הוא מוכן לוותר אפילו על העולם־הבא שלו בשביל עם ישראל כמו שאמר: “אם אין” מחני נא מספרך אשר כתבת”.
הנצי”ב (בהסכמתו לספר ‘אהבת חסד’) מסביר שמאז קין והבל נחלקה האנושות ל”נותנים” ו”לוקחים”: “קין עסק בעבודת האדמה ופרנס ממנה לא רק את עצמו אלא גם את הבל אחיו” אשר לא היה עובד אדמה”. ובפירושו ‘העמק דבר’ הוסיף: “אחר שקין היה מוכשר ביותר לעבודת האדמה” היה מספיק עבודתו גם בשביל אחיו” – גם כאן קין הוא הנותן והבל הוא הלוקח.
תכונת הלקיחה היא שלילית לא רק בחייו הפרטיים של האדם” אלא היא מחמירה ומזיקה יותר ככל שהאדם הופך להיות לאיש ציבור ומנהיג עדה” שאז הוא עלול לנצל לרעה את השלטון שבידו” וכנגד הניצול הזה אמרה התורה לפי הנצי”ב: “מה ה’ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה'” (דברים י יב)” שהדרישה ליראת ה’ מכוונת לראשי ישראל מנהיגי הציבור” “שמהם אין הקב”ה מבקש לא אהבה ודביקות ואפילו לא שמירת מצות עשה אלא רק יראה”” והוא מנמק את הדרישה הזו “באשר מי שהוא ראש (על הציבור) ועוסק בצרכי רבים עלול לבוא להנאת עצמו וכבודו במעשיהם” ולראות לטוב למי שחונף לו” ולהיפך למי שיגע בקצה כבודו יעלים עיניו מלראות בצר לו” או אף תמצא ידו להרע לו”. לפי הנצי”ב איש ציבור נבחן לא רק בפעולות שהוא עושה או בתורה שהוא מרביץ ברבים” אלא נבחן גם כיצד ביחסו אל אותם שאינם אומרי הן ואינם מחניפים לו” אם בגלל זה יקפח אותם וירע להם. ולכן אין הקב”ה מבקש מהמנהיג אלא ליראה את ה'” “ובכל שעה עליו לידע כי מעליו גבוה מעל גבוה. גם כאן המנהיג צריך להיות נותן ולא לוקח.
