הורים שיש להם ביטחון עצמי חינוכי ואמון ביכולתם לחנך” לא יתקשו לחנך את ילדיהם. מדוע? מפני שיסודות החינוך הם פשוטים:
א. כל קיצוניוּת מזיקה. כשם שעודף פתיחות וסובלנות מזיק כך עודף קשיחות וכפייה מזיק. כשם שהצבת רף חינוכי נמוך מזיקה כך הצבת רף גבוה מדי מזיקה. וכך בכל תחום מתחומי החינוך” הקיצוניות היא מתכון לקשיים ולכישלונות חינוכיים. על השאלה” “אם כן” כמה בדיוק?”” אין תשובה” לא בספרים ולא בסדנאות” מפני שכשם שאין פרצופיהם של הילדים שווים כך אין דעותיהם שוות” ולכל ילד וילד מתאים מינון קצת שונה. ובכלל” אין מתכון חינוכי לכל הסיטואציות” כיוון שרבות מהן הן חד-פעמיות.
ב. דרך ארץ קדמה לתורה. המדרש (ויק”ר ט ג) מספר שרבי ינאי הזמין אורח לביתו שחזותו העידה עליו שהוא אדם מכובד. לאחר שאורחו סעד התברר לרבי ינאי שהוא איננו יודע מאומה לא בתלמוד” לא במשנה ולא במקרא” ואפילו איננו יודע לברך ברכת המזון. רבי ינאי לא הסתיר את אכזבתו מהאורח. התפתח ביניהם עימות מילולי” שבסופו שאל רבי ינאי את אורחו כיצד הוא מסביר שהוא זכה להתארח אצלו (= אצל רבי ינאי)? ענה לו האורח: מעולם לא שמעתי לשון הרע וסיפרתי אותה לבעליה” ולא קרה שראיתי שניים מתקוטטים ולא ניסתי להשלים ביניהם. אומרים על כך חז”ל” שדרך ארץ קדמה לתורה” מפני שבזכות דרך ארץ התקיים העולם 26 דורות עד שניתנה התורה.
מה קרה לדרך הארץ לאחר שניתנה התורה? היא לא נעלמה ולא התבטלה אלא היא כלולה בתורה. אבל” עדיין נשמר מעמדה המיוחד: היא קודמת לתורה” כלומר: היא הבסיס לתורה. לכן” יש לשים דגש חזק על החינוך לדרך ארץ.
ג. פיתוח הרצון. למרות שאנחנו מפעילים את כל כובד סמכותנו על ילדינו על מנת לחנך אותם” נדרשת זהירות שלא נדכא את רצונם. להפך” אנחנו צריכים לדרבן אותם לפתח את רצונם (בלעז: מוטיבציה). כפי שכותב הראיה קוק זצ”ל: “צריך שיתגדל הרצון בכלל בכוחו השלם ואחר כך מפתחים אותו בקודש. ודרך החינוך הרגיל צריך להיות” בין לגדולים בין לקטנים” הגדלת הרצון והגברתו וצחצוח טהרתו ותעופת האידיאליות שלו כאחת” (מדות הראיה” רצון). פירוש: צריך לפתח את רצונם של הילדים” שתהיה להם “מוטיבציה” גדולה (שאיפות ומרץ)” ואחר כך צריכים לכוון אותה אל הקודש. בפועל” בעבודה החינוכית” שני השלבים משולבים: הגברת הרצון וזיכוכו (= הכוונתו אל הקודש) בבת אחת.
ד. פניוּת הלב. אי אפשר לחנך מתוך היסח הדעת. בזמנים המוקדשים לחינוך ילדינו – העיסוק היחידי צריך להיות חינוך. הילד צריך להרגיש שמתייחסים אליו בלב שלם ולא בלב חצוי” שההקשבה לדבריו היא שלמה” והדעת נתונה אליו בעת שמשוחחים אתו. זוהי משימה קשה באווירה התרבותית העכשווית” ששולט בה “היסח הדעת” (גולשים באינטרנט תוך כדי שיחת טלפון” כשברקע מתנגן תקליטור…).
ה. אהבה ואמפתיה. אין חינוך ללא אהבה. האהבה נחוצה לילדינו כאוויר לנשימה לצורך התפתחותם הנפשית הבריאה. האהבה הנדרשת היא לא כזו הנשמרת בסתרי הלב” אלא אהבה גלויה ששופעת החוצה. לכן” את האהבה צריך להביע עד שילדינו ירגישו אותה.
ו. דרבון חיובי” או חיזוק חיובי. כמה וכמה מגדולי ישראל זקפו לזכות אימותיהם את הישגיהם המופלגים בתורה” מפני שאימותיהם היו חוסכות פרוטה לפרוטה כדי להכין להם עוגה לסיום מסכתות או טורחות ובאות ממרחקים לתת להם עוגיות כדי לעודד אותם בלימוד תורה.
ז. אמון ותקווה. אין חינוך ללא מתן אמון בחניך: אמון בפוטנציאל שלו ותקווה איתנה שהוא יצליח לממש אותו.
כל העקרונות החינוכיים הנ”ל הם פשוטים. יתרה מזו” הם כמעט טבעיים להורים: הורים אוהבים את ילדיהם” מאמינים בהם” פנויים אליהם” מבקשים לחזק את רצונם” מדגישים את הדרך-ארץ ולרוב מחנכים בצורה מאוזנת. לכן” אין כל סיבה שלא להאמין בכוחנו לחנך את ילדינו בהצלחה.
לתגובות: [email protected] לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – http://levavot.org.il. באתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.
