הגאון רבי יצחק בלאזר זצ”ל

הגאון רבי יצחק בלאזר זצ”ל
לא בכל יום זוכים כל גדולי הדור להתאסף יחד. על כן” שמחה גדולה היתה כאשר הגיע ר’ יוסף דב סולובייצ’יק רבה של בריסק ואביו של הגאון ר’ חיים מבריסק” לאסיפת תלמידי חכמים גדולה בפטרבורג. בין הנוכחים היה גם רבה של פטרבורג” ר’ יצחק בלאזר שנודע כאחד מגדולי תלמידיו של ר’ ישראל מסלנט. ר’ יוסף דב פתח בקושיה חריפה בשם בנו ר’ חיים. ויכוח סוער התפתח בין הרבנים. כל אחד ניסה לתרץ ולהתפלפל בבקיאות ובחריפות. לבסוף” תירץ ר’ יוסף דב את הקושיה בשני תירוצים- אחד משלו ואחד בשם בנו” תירוצים שהפליאו את כל השומעים. רק מרא דאתרא” ר’ יצחק בלאזר ישב כל העת” ולא פצה פה” כמי שאין לו שמץ מושג במתרחש. ר’ יוסף דב תמה מאוד על כך” ואמר בליבו:”האם זהו שאומרים עליו – אדם גדול הוא?!” כששב לביתו” ביקש שיביאו לפניו את הספר”שו”ת פרי יצחק” של הרב בלאזר” כדי לנסות ולתהות על קנקנו. לתדהמתו” מצא מפורשות בספר את הקושיה ואת שני התירוצים. קרא ר’ יוסף דב בהתפעלות עצומה:”צאו וראו כמה גדולה היא מידת ענוותנותו של ר’ יצחק בלאזר!”
ר’ יצחק נולד בא’ אדר ה’תקצ”ז בעיירה קטנה סמוך לוילנא שבליטא לאביו ר’ שלמה ליפא’לס” שהיה מיקירי וילנא ומפורסם כלמדן וצדיק. עוד לפני גיל 14 פרסם “הדרן” על מסת בבא קמא”בו תירץ קושייה עצומה ב14 אופנים שונים. ר’ יצחק נודע כשקדן עצום” ולמד בהתמדה גדולה מתוך עוני ודוחק. בגיל 15 התחתן” עבר לגור בעיר קובנה ושם התקבל לישיבתו של ר’ ישראל מסלנט. ר’ יצחק נמשך בעבותות אהבה אחרי מורו ורבו ר’ ישראל” שהתווה את דרכו בתורה ובעבודת ה’.
בשנת ה’תרכ”ב” בהיותו בין 25 בלבד” ניאות לכהן כרבה של עיר הבירה הרוסית פטרבורג” תפקיד בו שימש 16 שנה. שמו יצא במהרה כאחד מגדולי הדור” מכל קצוות תבל פנו אליו בשאלות בהלכה” אך חרף התנאים הנוחים וההשפעה הגדולה” לא מצא ר’ יצחק סיפוק רוחני בעבודתו” והחליט לפרוש ממנה בשנת ה’תרל”ח” ולשוב לעבודתו האמיתית-בניין מידות וסלילת דרך לדורות בהנהגת המוסר. כך כתב ר’ יצחק:”הן משרת הרבנות אשר היתה לי בעיר גדולה” עיר הבירה המהוללה”לעמוד שנים רבות כראש הכנסיה-איתי הייתה ושלחתיה” בעזר ה’ גדול העצה. ואם עזבתי קריה נאמנה מלאה תשועות ואנשי מידות”ובחרתי לי לחיות חיי בדידות” ואם הרימותי מעליי העטרת”מעיר גדולה וסוחרת-למה זה אתייגע לעשות שם תפארת”. כששמע זאת רבו ר’ ישראל” שמח מאוד “לראות מה גבהו דרכי תלמידו למעלה למשכיל” “וכשראהו אף בירך ברכת “שהחיינו”.
העניין המרכזי בחייו של ר’ יצחק היה לימוד המוסר. הוא היה מקדיש לכך שעתיים ביום- שעה בבוקר ושעה בערב. בחודש אלול הקפיד מאוד לא להשיח כלל בדברי חול. גם כאשר הגיע אליו הרידב”ז-רבה של סלוצק ואחד מענקי הדור” להתייעץ עמו בעניין דחוף-כתב לו פתק: “גדר גדרתי” ולא אוכל לשנות.” הקפדתו על “בין אדם לחברו”” ובמיוחד כלפי בני ביתו- היתה לשם דבר. כבוד מיוחד היה נוהג בעוזרות שסייעו בעבודות הבית. פעם נכנס לחדרו אחד ממקורביו ומצאו כשהוא שוכב תחת המיטה ומנקה את הרצפה. לשאלתו השיב ר’ יצחק כי לא נאה שהעוזרת תטרח לנקות מה שהוא לכלך. פעם כשיצא מביתו בראש חודש אלול ולא הספיק להיפרד מעוזרת הבית-שלח לה מכתב מיוחד ובו ביקש סליחתה אם פגע בכבודה. ר’ יצחק נודע במיוחד בשמחתו העצומה ביום שמחת תורה. הוא היה רוקד בהתלהבות עצומה עד כלות הכוחות והיה צורך להחליף את בגדיו הרטובים כמה פעמים. לעת זקנתו” נהגו “להצמיד” אליו רופא שישגיח עליו” וכשניסתה רעייתו לשכנעו להמעיט מהריקודים בשל מצבו הבריאותי” השיב לה: “במקום שאני בוכה בראש הבנה ויום הכיפורים שם אשמח בשמחת תורה. לא אוותר!”
עוד מימי נעוריו חיבב מאוד ר’ יצחק בלאזר את ארץ הקודש והשתוקק לחונן את עפרה. בשנת ה’תר”מ התקיים דיון גדול אצל ר’ ישראל מסלנט בשאלת הפעולות המעשיות לחזוק ישוב ארץ ישראל-ור’ יצחק היה מהדוחפיםלקניית אדמות ארץ הקודש. בעידודו נרכשו נחלות רבות” בין בשאר בחדרה. כשקמה התנועה הציונית” אמר ר’ יצחק שלא יתכן שהתעוררות זו אינה מן השמיים” ותמה תמיהה גדולה מדוע לא מובילים זאת יראי ה’ המתפללים כמה פעמים ביום להשבת השכינה לציון.
כאשר נכתב בעיתון החרדי “הפלס” כי מי שתומך בציונות אין לו חלק לעולם הבא-אמר ר’ יצחק:”האם הוא בטוח שיושיבו אותו על יד שער גן עדו והגיהינום לפקח על הכניסה?”…
בשנת ה’תרס”א פנו אליו מנהלי ישיבת “אור חדש” בירושלים בבקשה “לבוא אל הקודש” לחזק שמה בדקי הבית לתורה וליראת ה’ יתברך” להרים קרן התורה והיראה”. ר’ יוסף חיים זוננפלד חתם אף הוא והוסיף : “כי ייחשב ביאתו אל הקודש כי הוא דבר גדול בלי שיעור וערך”.
ר’ יצחק השיב להם כי “מאוד חשקה נפשי לבוא אל הקודש עם בני ביתי” להיות עובד את ה’ בקודש במקום קדוש”. בשנת ה’תרס”ג מכר את נכסיו כדי להגשים את חלומו ולעלות לארץ ישראל” אך גדולי הדור ובראשם החפץ חיים ור’ חיים עוזר גרודזינסקי” הפצירו בו להתעכב מעט לשם הרבצת תורה ברוסיה. הוא נאות לבקשתם להישאר שנה נוספת” ובתמוז ה’תרס”ד הפליג באנייה מרוסיה לארץ ישראל. לשמחתו לא היה גבול” וכאשר ישב בסירה קטנה שהביאתו מהאנייה לחופה של יפו” לא הפסיק לומר בהתפעלות:”דוכתא(=מקום) דמשה ואהרון לא זכו לה”. ביפו יצאו לקבל את פניו כל חכמי ירושלים” ובראשם רבה של יפו מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ”ל. ר’ יצחק בלאזר התיישב בירושלים ב”חצר שטראוס”” והשפעתו הייתה עצומה בעולם התורה הירושלמי והארץ-ישראלי. לאחר זמן מה נתמנה לראש “הוועד הכללי”” שטיפל בכל צורכי הישוב הרוחניים מול השלטונות. יחסי חיבה מיוחדים היו לר’ יצחק בלאזר עם הרב קוק זצ”ל. כאשר היה ר’ יצחק חולה הלכו לבקרו הרב קוק ור’ בן-ציון יאדלר” המגיד הירושלמי. ר’ בן ציון הציע לרב לנסוע בעגלה” מפאת המרחק הרב. הרב קוק סירב באומרו “כדי לקיים מצוות ביקור חולים אצל גדול בישראל” רוצה אני ללכת ברגל.” בקיץ ה’תרס”ז הרגיש ר’ יצחק שימיו ספורים. הוא התכונן לפטירתו בקור רוח” כאדם המתכונן לנסיעה ארוכה. ר’ יצחק הזמין את גבאי הכולל כדי לסדר את ענייני הציבור. לאחר מכן קרא לבניו” אמר וידוי ונפרד מאשתו. למחרתבי”א מנחם אב ה’תרס”ז ” היום לפני 106 שנה” תוך קריאת “שמע ישראל” בנוכחות כל גדולי ירושלים” יצאה נשמתו בטהרה” מתוך מנוחה ודעה צלולה. הוא נטמן בהלוויה רבת משתתפים” בבית העלמין בהר הזיתים לצד קברו של הגאון האדר”ת. למרות בקשתו שלא להספידו” הכריע הרב קוק שיש להספידו על פי ההיתר של “הנודע ביהודה” שנהג כך כלפי “הפני יהושע” מתוך הנימוק שהוא רבן של כל בני הגולה. הרב קוק הוסיף ואמר” שאמנם איננו יכולים להכריע מי הוא גדול הדור בהלכה” אבל ביראת שמיים בוודאי היה ר’ יצחק בלאזר רבן של כל בני הגולה.
הגאון ר’ יצחק בלאזר זצ”ל” זכותו תגן עלינו” אמן.