מתן תורה וקבלתה אינם אירוע חולף המגיע אחת לשנה ונגמר. לא לחינם אנו מברכים כל בוקר “נותן התורה” להורות שהתורה ניתנה וניתנת בכל יום ממש והיא מלווה אותנו בכל אורחות חיינו. במסגרת ההכנות למתן תורה נוהגים לקרוא פרקי אבות ” פרק בכל שבת – ויש שאף ממשיכים במנהג זה עד ראש השנה.
פרקי אבות מתחילים במילים “משה קיבל תורה מסיני”” ובמילים אלו יש הדרכה לאדם ביחס לגישה לתורה בכלל. כך מבאר הרב קוק זצ”ל את המילה ‘תורה'” מלשון הוראה” דרך חיים. “הוראה יצאה לישראל” לא חזון לב” לא התרגשות נפשית” לא תורה של איזה מעמד או מעמדים פרטיים” כי אם הוראה” תורה המורה את המציאות” המורה את הכלל” המורה את הדור” המורה את העולם” המורה דור דורים” המורה עולמי עולמים” (עולת ראיה” ח”א קנט).
התורה מאירה אפוא לאדם את כל מציאות חייו” בה הוא מתבונן וממנה הוא שואב דרכי חיים לכונן את חייו על פי רצון ה’ באמת” וככל שידבק בה וילך בדרכה כך יזכה לה” לבניו ולדורו.
עניין זה מתבטא גם בדברי חז”ל (שבת פו) – “אמר רב יודא בר אהבה” משה בהשכמה עלה (להר סיני) ובהשכמה ירד”” ומה זה בא ללמד שדווקא עלה וירד בהשכמה? מבאר הרב קוק זצ”ל: “השפע האלקי הזה שהושפע דרך נבואת משה. לא המציאות יוצרת את התורה אלא היא התורה מתנה להחיות את דרכם” להסביבה” לאומה” להעולם את צביונם”.
כך שהעליה בהשכמה באה ללמד שאין שום השפעה מפגעי העולם על קבלת התורה” אלא היא מתקבלת בטהרתה” בשלמותה” ובכך מוכשרת היא להשפיע על העולם בצורה הטובה ביותר” רק כך יכולה התורה להחיות את החיים” לקיים את ההויה” לחדש את היצירה” לעדן את העשיה ולהעלות את הבריאה בכללותה”. זה התנאי בעלייה שקיבל תורה וזה התנאי בנתינתה” ששום גורם זר וחיצוני לא ישפיע עליה. ולכן הוא גם יורד בהשכמה והתורה מופיעה לעולם בשלמותה בלי “שום שינוי ” שום הורדת ערך” שום נטיה שזקוקה להשפעת הקהל והסביבה” ו”התוכן השמימי בעינו” כמו שהוא “יורד על הארץ” בזכות משה רבינו (עין איה שבת ח”ב 168). אם כן” התורה לא באה כ”תוספת … למציאות הקיימת” להשלימה באופן שאפשר לחשוב שהעולם יכול להתקיים גם ללא התורה. מציאות התורה היא דבר קיומי! להיות או לחדול” (הרב טאו” שיחות לשבועות).
בצאתנו ליישם את קבלת התורה בתוכנו נזכור עניין חשוב זה ונשאף שהתורה אכן תהיה עבורנו דרך חיים” שכל מעשינו” הרגשינו ומחשבותנו” ממנה הם מתבררים ועל פיה הם פועלים.