חובת ההורים להשיא את ילדיהם. במאמר הקודם למדנו על חובת ההורים להשיא את ילדיהם. חז”ל הבחינו בין החובה להשיא את הבן לחובה להשיא את הבת. אצל הבן” מתפרשים הדברים כפשוטם – ההורים צריכים לחפש שידוך הגון עבור בנם. אצל הבת” שאין דרכה לחזר אחר האיש” חובת ההורים היא להלבישה ולכסותה בבגדים נאים” כדי ש”יקפצו” עליה חתנים מתאימים. אף שרק ביחס לבת הזכירו חז”ל את החובה להוציא ממון” למדו הפוסקים שחובה זו קיימת גם בבן. יתרה מזו” פוסקים רבים הסיקו שהחובה העיקרית של האב היא “להוציא הוצאות מכיסו ומממונו” להשיא את ילדיו. וכך כתב רבי בכור יצחק נאבארו (מחכמי איזמיר לפני כמאתיים שנה” בספרו “לב מבין” על הלכות ת”ת): “בבן גם כן” אי אפשר לחופה [= לחתונה] בלי הוצאה… על האב להוציא הוצאות החופה מכיסו ומממונו אי בעי [= אם הוא רוצה] לקיים מצוות חכמים שחייב להשיאו אישה”. והוסיף שגם אם לבן יש ממון” חייב האב להוציא כסף מכיסו להשיא את בנו” “ואינו יכול לומר: הרי יש לו נכסים” ישיא את עצמו מנכסיו. אלא החיוב מוטל על האב דווקא אם יש לאב במה להשיאו”. בסוף דבריו מדגיש רבי יצחק בכור שאם יש לבן אמצעים” ואין לאב” אין האב חייב לחזר על הפתחים ולאסוף כסף להוצאות החתונה” אלא ישלם הבן את הוצאות החתונה מממונו.
התלמוד הירושלמי (קידושין פרק א’) מסתפק האם כופים את ההורים למלא את חובתם או לא? הירושלמי מספר שבחור אחד פנה לרב אימי וביקש ממנו “לפייס” [= לשכנע] את אביו שישיא לו אישה אבל אביו לא הסכים” ורב אימי לא כפה אותו. מסקנת הירושלמי היא שאין כופים על ההורים להשיא את ילדיהם.
למדנו שחובת ההורים להשיא את ילדיהם היא חובה גמורה” שכרוכה לרוב בהוצאות כספיות. אבל” אין כופים אותה על ההורים. הילדים יכולים לבקש מהוריהם עזרה כספית לקראת חתונתם” אבל אינם יכולים לתבוע אותה מהם.
הפוסקים גם הורו שאין ההורים חייבים להיכנס לחובות כדי לממן את החתונה של ילדיהם. לכן” אין לילדים להעלות דרישות כספיות מעבר ליכולת הכלכלית של ההורים. בעבר הרחוק וגם הקרוב” היו גדולי ישראל שתיקנו תקנות המגבילות את הוצאות החתונה” וקבעו רף מקסימלי שאין לעבור אותו. מפורסמות התקנות בחסידויות גור וצאנז. ה”שפת אמת” פרסם כרוז שלא להפריז בהוצאות הסעודה בשבת שלפני החתונה אלא להסתפק בחתיכת עוגה אחת לכל אחד המוזמנים!!!
התפרסמו כמה מכתבים מרתקים של האדמו”ר מחב”ד” רמ”מ שניאורסון זצ”ל. מתוכם עולים ארבעה עקרונות: א. אין לדחות חתונה בגלל סיבות כלכליות. להורים שהיו “דחוקים מחובות” וביקשו לדחות את החתונה כיוון שלא יכלו לקנות לכלה בגדים לקראת חתונתה” השיב האדמו”ר שטענה זו היא “מגוחכת בעניין עיקרי שנוגע לכל החיים כולם כחתונה”. במענה לשואל אחר הוא מתייחס לדחיית נישואין בגלל חוסר אמצעים לרכוש דירה: “מנצל הנני הזדמנות זו לכפול מחאתי הכי נמרצה על הנוהג באה”ק [בא”י] ת”ו לקשור נישואין בהוצאות מבהילות ובתנאים שתהיה הדירה דווקא במקום פלוני…”. ב. במקום לערוך חתונה שהיא גדולה ב”כמות” והוצאותיה מרובות” יש לערוך חתונה שהיא גדולה ב”איכות”. “איננו מובן כלל הטעם לדחוק את עצמו בהוצאות מיוחדות בכדי שתהיה חתונה גדולה” בה בשעה שנוגע [= שראוי] שתהיה חתונה גדולה באיכות… כמו שעושים תכנית לגשמיוּת הענינים” כל שכן וקל וחומר בנוגע לרוחניוּת הענינים”. ג. ההורים צריכים להתאמץ להשתתף בהוצאות החתונה” ולא להתחמק מכך. מעשה היה שהורי חתן אחד הציעו לקחת על עצמם את כל הוצאות החתונה. האדמו”ר הורה להורי הכלה ליטול חלק בהוצאות – “הורים צריכים לרצות שילדיהם יעלו להם טרחה בגופם” בנשמתם ואפילו בממונם. וידוע מאמר הזוהר הק’ שבענינים של קדושה אין צריך להיות הענין בחינם. ועל אחת כמה וכמה בנוגע לנישואי בת…”. ד. אין להיכנס לחובות בגלל ריבוי מוזמנים לחתונה אלא לנהוג ב”דרך האמצע”!! (המשך בשבוע הבא).
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill באתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.
