ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם [1]. מכאן מתבררים דברים יסודיים על עניין תורה ותפילה. התפילה אינה מתחילה מצדו הרגשי של האדם” חס ושלום. קודם כל יש מציאות של “ד’ אלהים אמת”! בורא עולם ויוצר האדם מתגלה אל האדם ומשרה שכינתו עליו. המובן של תורה הוא פניית אלוהים אל האדם והדרכתו” ומתוך כך יש תפילה – פניית האדם אל ד’. ודאי שהרגש הוא דבר יסודי” אבל עבודת ד’ שבלב מצד הרגש של האדם היא תולדה” היא מספר ב’. התפילה נמשכת מתוך תורה. “מסיר אזנו משמוע תורה – גם תפילתו תועבה” [2]. כל ערך הרגש וביטוי הרצונות של האדם קיים” אם הוא נמשך מהאמת האלוהית האבסולוטית. יש עניין שהאדם יתפלל ויעבוד עבודה שבלב ועבודה של מעשים. אבל זה מצד האדם. תחילה על האדם לקבל הדרכה מהמקור האלוהי המוחלט איך לעבוד ואיך להקריב קרבנות. התורה – עניינה: רבונו של עולם בעצמו.
כל זה מופיע בסדר הארכיטקטורה של בית המקדש. השראת השכינה נאחזת בבית המקדש” אבל הפּנִים” הנשמה” העיקר של בית המקדש” הוא הארון” “ארון העדות”. הוא קודש הקדשים” המוח” הלב” חיי החיים של בית המקדש. מתוך הפנים-פנימיות הזאת נמשכים שפע אור וקדושת חיים לכל המדינה כולה” לכל העם כולו ולכל העולם. מן הארון נמשך שפע אל השולחן והמנורה” שהם שני צדדים של החיים כולם. הם צדדי הגשמיות והרוחניות” כדברי הכוזרי. המנורה עניינה אור” אור התורה” אור השכל” אור הדעת” תרבות וחכמה. השולחן עניינו לחם וכלכלה. שני הצינורות האלה של כל החיים וכל סדרי העבודה” נמשכים מ”ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך”. מתוך יסוד החיים בקודש הקדשים” האדם עובד בחלק השני של בית המקדש: “והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקדשים”. הבדילה אבל לא הפרידה. מתוך אור התורה המקרין מעבר לפרוכת” נמשכת ומשתלשלת הזכות הגדולה לפנות אל האלוהים בעבודה” בקרבנות ובתפילה [3].
מקורות:
[1] שמות כ”ה ח’.
[2] משלי כ”ח ט’.
[3] ע”פ שיחות הרצ”י שמות עמ’ 269-271″ 351.
