בין חשק לחפץ – לט”ו בשבט

אחד מפתגמי הרב קוק לחודש שבט הוא “חשק נטיעת אילנות נובע מחפץ הטבת הדורות הבאים” שעיקר תוקפו מובלט בעץ החרוב” (מאמרי הראיה 501). מהו ההבדל בין ‘חשק’ ל’חפץ'” ומה היחס ביניהם?
‘חשק’ הוא הרצון והמוטיבציה הנובעים מ’הנפש הבהמית’ של האדם להוציא מהכוח אל הפועל את צדדי החיים הטבעיים שבו – הגופני” הנפשי-מוסרי ואפילו השכלי.
‘חפץ’ לעומת זאת” הוא הרצון והמוטיבציה הנובעים מ’הנפש האלוקית’ שבאדם להוציא מהכוח אל הפועל את צדדי החיים האלוקיים-הרוחניים המוחלטים שנטע הקב”ה באדם.
והנה האדם מורכב משתי נפשות אלו וממילא משתי הנטיות של ה’חשק’ והחפץ'” כשהיחס ביניהם הוא שה’חשק’ מבחוץ וה’חפץ’ מבפנים” דהיינו כלפי חוץ נראה שהכוח המניע את האדם בפעולת חייו השונות הוא החשק הטבעי-החומרי” עם כל המשמעויות המורכבות שבו כגון חלקיותו” קטנותו וכו’. אך באמת אין הדבר כן אלא הכוח המניע באמת את האדם הוא הרצון והערך האלוקי הטבוע בעומק נפשו” בין אם האדם מודע לכך בין אם לא” אפילו הוא מתכחש לכך… אם כן בעומק ה’חשק’ נטוע ה’חפץ'” אותו חפץ ממנו מתחיל הכול” והמתלבש בלבושי ה’חשק’ השונים…
וכן בענייננו. הסיבה לכאורה שמניעה את האדם לטעת אילן” עץ פרי” היא הרצון לממש את חוש הטעם החשקי באכילתו מהפירות” ואם נוטע האדם מטע גדול כעסק כלכלי – הסיבה לכאורה היא הרצון להתעשר ולממש את יצר הכבוד החשקי שלו וכד'” אך באמת אין הדבר כן אלא הכוח האמתי המניע את האדם לטעת אילן הוא החפץ” הרצון להיטיב לאחרים” המבטא את תכונת הנתינה שבאדם שהיא היא התכונה האלקית היותר יחודית – הרצון והיכולת לתת ולתת” שהרי לא רק הוא יהנה מפירות האילן” אלא גם אחרים” ובפרט לאחר מותו” שרק אחרים ייהנו מתוצאות מעשיו.
זהו אפוא “חשק נטיעת אילנות נובע בחפץ הטבת הדורות הבאים”” כשהדוגמא הבולטת יותר לכך היא עץ החרוב שלפחות זן אחד שלו נותן פרי רק לאחר שבעים שנה” ובדרך כלל חייו של האדם על פי חז”ל הם שבעים שנה. ואע”פ שהנוטע לא יהנה באופן אישי מפירות עץ החרוב כלל” הריהו נוטע אותו על מנת שיהנו אחרים ממנו…
שנדע בע”ה לגלות את ה’חפץ’ שב’חשק’ במודע ובבחירה בכל תחומי חיינו.