לעשות סדר! (לסדר ט”ו בשבט)

והארץ היתה תהו ובהו. מי מאתנו אינו חש פעמים רבות שהוא הולך לאיבוד בסבך החיים שבעולמנו? עולמנו המכיל כל כך הרבה פרטים וצדדים שונים ומשונים בתחומים כה רבים” נראה מבולבל” מבולגן” חסר כיוון ומטרה. פעמים רבות איננו יודעים להגדיר מה עיקר ומה טפל” מה עכשיו ומה אחר כך” מה נכון ומה לא נכון” ועל כן טובעים אנו ב’ים החיים’. תפקידו המרכזי של האדם” ובוודאי של האיש הישראלי” הוא לעשות סדר” לברר מאיפה הכל מתחיל” לאן הכל הולך” ומהו הקשר הנכון בין הפרטים השונים המחברים את נקודת ההתחלה עם נקודת המטרה בתהליך השלבי וההדרגתי המסובך כל כך שביניהם. על כן מצאנו ‘סדרים’ שונים ביהדות. יש סידור תפילה” העושה סדר בקשר הרוחני שבין האדם לבוראו” ובמילוי צרכיו וענייניו. יש ‘סדר’ בבית המדרש העושה סדר לימודי” מחשבתי” בהשקפת החיים. יש סדר בליל פסח” העושה סדר באופייה ודרכי הופעתה של גאולת ישראל במהלך הדורות” וישנו סדר ט”ו בשבט שלא תמיד אנו מבינים מה הוא בא לסדר ומה אנו חסרים בלעדיו. בסדר זה יש צדדים שונים – גלויים וסמויים” על דרך הנגלה ודרך הנסתר” בקשר שבין ההווה לבין העבר והעתיד” ליחס שבין עולמנו לעולמות עליונים יותר. אך אנו ננסה לגעת בנקודה אחת המורכבת משני צדדים. ניתן לומר שסדר ט”ו בשבט מסדר את היחס הנכון בין הפנימי לחיצוני שבחיינו” אך לא רק בחייו של האדם הפרטי” אלא גם ובעיקר בחייו של עם ישראל בארצו כציבור לאומי.
הסבר: אחד מיצרי הקיום הבסיסיים של האדם הוא האכילה. אכילה יש בה שני צדדים” חיצוני ופנימי. מצד אחד האכילה היא כורח פיזי לקיום הגוף” ופעמים רבות אף למה שמתחת מזה” ערֵבות המאכל וטעמו שאנו נכנעים לו אף אם מזיק לגוף. אך מצד שני איננו מודעים מספיק לצורך האמתי שבאכילה שהוא התכלית” והוא נתינת כוח חומרי לתפקודינו הרוחניים” ובעיקר מה שהוא הרבה למעלה מזה – מפגש עם הקדושה האלוקית הטמונה בפירות” הנקראים ניצוצי הקודש שבמאכלים” המברר שהאכילה אינה רק אמצעי טבעי להתפתחות רוחנית אלא היא בעצמה” האכילה” מעשה של קדושה אלקית עליונה” וכדברי הראי”ה קוק (אוה”ק ג'” כט’): “מה שהתיאבון הפשוט של האכילה עושה אצל בעלי חיים כולם ואצל בני אדם בינוניים” להמשיך את האדם לאכול” להחזיק את חייו וכוחותיו – פועל בצורה אצילית וכוח נשגב אצל גדולי הדעה” צדיקים יסודי עולם” החפץ להתאחד עם כל ניצוצי הקודש הטמונים בתוך המאכלים” שהשמחה הנשמתית מתעוררת מהאדם האוכל לעומתם (ניצוצי הקודש) לקבלם אל תוך נשמתו… ‘ויאכל בועז וישת ויטב לבו – ויטב לבו בדברי תורה שהן הן האכילה והשתייה עצמן לבאי בסוד ה’.” (ע’ עוד שם משמואל שמות תרעד” שו”ע או”ח ס’ רלא’).
מובן שאיננו מחזיקים מעצמנו צדיקים יסודי עולם” אך קדושת סדר ט”ו בשבט מסוגלת להפגיש אותנו מעט לפי מדרגתנו והכנתנו” עם קדושה זו..
מובן הדבר שהקדושה הפנימית הזו עוברת אל הפרות מאדמת קודש ארץ ישראל” בה נמצאת השכינה ממש. מה שאין כן בפירות חוץ לארץ” וכדברי הב”ח (אוה”ח רח’): “קדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפרותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ… כי באכילת פרותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרה ונשבע מטובתה… ” וכדברי הרב קוק (אוה”ק ג’ לב’): “המאכל של ארץ ישראל מקודש בפנימיותו. איננו מגושם כי אם בחיצוניותו” אבל ממאכלי חוץ-לארץ צריך להיזהר… ולפי רוב הציפייה לארץ ישראל מתעלה המאכל שבחוץ לארץ גם כן” (אם אין ברירה כמובן” אך ב”ה היום יש ברירה גם בפירות יבשים ובעיקר בפירותיה הטריים של ארץ ישראל). על כן קשרנו לארץ אינו כאל עוד נחלת קרקע” נדלן עובר לסוחר” אלא קשר רוחני פנימי המתגלה בחיינו המעשיים הלאומיים והפרטיים. כמובן” אל לנו גם לשכוח את חשיבותם של הסדרים הטבעיים שבחיינו” סדר וניקיון באדם” בבית ובכלל” סדרי אכילה ושינה נכונים” סדרי חברה ועוד” שגם הם מצטרפים לסדרים הרוחניים שבחיינו. על כן בהתקדש עלינו ליל סדר ט”ו בשבט” נסדר את יחסינו מהתוך הפנימי אל מול המעטפת החיצונית שבחיינו” נתחבר אל ארצנו ופירותיה המחברים זאת בעצמותם ונזכה לאור גדול על עמנו” ארצנו ומדינתנו.