כי מן המים משיתיהו

שמות רבים היו לו למשה” אך מכולם נבחר השם שהעניקה לו בִּתיה שהצילתהו מן היאור וגידלה אותו. ככתוב (שמו”ר א’ כז’): “מכאן אתה למד מתן שכרן של גומלי חסדים. אף על פי שהרבה שמות היו לו למשה” לא נקבע לו שם בכל התורה אלא כמו שקראתהו בתיה בת פרעה” ואף הקב”ה לא קראו בשם אחר.” מתחילת השעבוד ועד הצלתו של משה מן היאור וגידולו (א'” ח’ – ב'” י’) כל הדמויות המופיעות הן אנונימיות. אביו” אמו” אחותו” ואף המיילדות אשר נזכרות בכינויהן בלבד” ולא בשמן המקורי (יוכבד” מרים” אלישבע).
כוונת התורה להתמקד ברגע הופעתו של משה רבנו” וכדברי הרמב”ן “ועכשיו ירצה לקצר עד לידת המושיע”” לציין את מעשיה המופלאים של בת המלך בניגוד לרשעותה של מלכות מצרים. ולהביע את תפקידו של הנער משה בעתיד” שיגאל את ישראל משעבוד מצרים. וכדברי הספורנו: “הטעם שקראתיו משה ולא משוי להורות שימלט את אחרים הוא… זכתה בתיה להשראה נבואית לחזות מראש את מעשיו של משה” תפקידו ומהותו”.
אוה”ח הקדוש שואל ומפנה את תשומת לבנו לשינוי בדרך קריאת שמו של משה. דרכו של המקרא” בבואו לתת שם” מקדים את הסיבה למסובָב כמו בקריאת שמות השבטים. לדוגמא: “ותאמר: הפעם אודה את ה’ (סבה) ותקרא את שמו יהודה” (מסובב)” “ותאמר הפעם ילווה אלי אישי” ותקרא את שמו לוי”. “וידו אוחזת בעקב – ויקרא שמו יעקב” (כה כו).
יוצאת מן הכלל היא קריאת שמו של משה רבנו. כאן הקדימה התורה את המסובב לסיבה” “ותקרא שמו משה” ותאמר כי מן המים משיתיהו”. הזכיר הזכרת שמו ואחר כך טעם השם. על כך עונה אוה”ח שתי תשובות א. בכל מקום שהתורה רוצה להסתיר את הנימוק לשם מפני אנשים מסוימים” ומגלה לעם ישראל” עם הסגולה” את הנימוק האמתי” היא נוקטת בהיפוך המשפט על ידי הקדמת המסובב לסיבה. כי אם תפרסם בתיה את הנימוק לשם” הרי זה מהווה התרסה ומרידה באביה. ובחרה לתת את השם ללא נימוק רשמי” כדרך בחירת הורים רבים (ועיין גם ב’קול אליהו’ להגר”א בראשית כט’ לא'” על הקדמת המסובב בקריאת שם ראובן “ותקרא שמו ראובן” כי אמרה כי ראה ה’ בעוניי”).
ב. תשובה שניה “ואולי האמהות היו בעלי רוח הקודש (בר”ר ע”ה) והיו משיגות בחינת השם (מהותו ותפקידו של הרך הנולד) וקריאת השם היתה למה שהיו מכוונים בו. מה שאין כן קריאת שם משה” מגיד הכתוב כי לא השיגה לידע בחינת השם כי שמו נפלאות יגיד” וצא ולמד מה שכתב בספר הזוהר ח”ג רעו ב’ מה ירמוז שם זה. והשם… שם בפיה שֵם משה ומה שאמרה היא בטעם השם: כי מן המים משיתיהו ולא ידעה הטעם האמתי לשם”.
לעומת הפירוש הראשון שבו זכתה בתיה להערכה כנביאה” בפירוש השני מדגיש האוה”ח את ההבדל בין האמהות והאבות אשר זכו לרוה”ק” לעומת בתיה שבזכות גמילות החסדים נזרק מפיה שם מאת ההשגחה” כפי שקורה להורים.