לפני זמן-מה ניגש אלי בחור” וביקש ממני ברכה. אודה על האמת. הדבר קצת הביך אותי. הרי אינני אדמו”ר” וקל וחומר שאינני מקובל. אך הבחור התעקש: “אני לא מסוגל לעזור לעצמי. ברך אותי בבקשה”. אמרתי לו: “כבר אמרו חז”ל” אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך”. הוא חזר והתעקש: “אני לא יכול לעזור לעצמי. אולי הברכה שלך תעזור”. לחצתי את ידו” ובירכתי אותו בברכת כהנים: “יברכך ה’ וישמרך. יאר ה’ פניו אליך ויחונך. ישא ה’ פניו אליך וישם לך ש-לום”. אך הבחור לא הרפה: “אני לא מסוגל לעזור לעצמי. האם הברכה תעזור?”.
כדי לענות על שאלתו של הבחור” נדרש היה לחזור ולעיין בתוכנה של ברכת כוהנים: מה פירוש “יברכך ה'”? הנצי”ב מוולוז’ין מפרש בעקבות מייסדה של ישיבתו” ר’ חיים מוולוז’ין” ש’ברכה’ אינה אלא ‘תוספת’. אתה עושה בעצמך” והקב”ה מוסיף ומברך את מעשה ידיך. אף יש אומרים שאין זה מקרי שהשורש: ב. ר. ך. – מורכב מאותיות שהגימטריה שלהן היא כפולה של 2. ה-1 הוא המעשה האנושי” ועליו נוסף עוד 1″ שהוא התוספת הא-להית” ובסך הכול – 2 (והמילה כולה – 222). כן היא גם השמירה: אי אפשר לבקש שמירה על מה שאין לך. לאחר שרכשת בעצמך את מה שעמלת עליו” באה השמירה הא-להית להגן על מעשה ידיך.
הסברתי לאותו בחור שאין לו ברירה. עליו לעמול בעצמו ולבקש סייעתא דשמיא שתחול על מה שיעשה. אך הוא בשלו. “אני לא יכול לעזור לעצמי”. ואז אמרתי לו: “מברך אני אותך” שהקב”ה יתן לך כוח לעזור לעצמך” ואז הברכה תוכל לחול עליך”.
לאחר מחשבה נוספת” הסתפקתי אם מה שאמרתי אכן היה נכון. ברור שחשוב היה לומר כך לאותו בחור כדי להוציא אותו מההרגשה הקשה והמשתקת של “אני לא יכול לעזור לעצמי”. אבל המשך ברכת הכוהנים אולי מורה אחרת: “יאר ה’ פניו אליך ויחונך”. החנינה היא מתנת חינם” הניתנת למי שאינו ראוי לה” למי שלא עמל עליה. יש מצב שבו האדם אינו יכול לעזור לעצמו” ועליו לצפות לעשייה הא-להית שתבוא ללא מעורבות אנושית. ערך גדול יש למצב זה” הממחיש לאדם שלא הכול בידיו” וגורלנו נתון” בסופו של דבר” בידי שמים. הארת פני ה’ אינה אלא ההשגחה הא-להית בשעה שאינה נסתרת אלא גלויה ומוארת. השגחה זו מתגלה יותר בשעה שבה האדם חסר אונים” ומצב זה הוא המביא אותו לראות את השגחת ה’ המביאה לו ברכה ושמירה גם בשעה שהוא פועל בעצמו” ונדמה לו שהכול תלוי אך ורק בו…
לא נותר לנו אלא לסיים בברכה השלישית: “ישא ה’ פניו אליך וישם לך ש-לום”.

