את אחי אנכי מבקש (א)

כניגוד מוחלט נחשבה חזרתי בתשובה על רקע “דגל עצמאותו” של אחי שיחיה” המתנוסס בלא מורא בראש תורן עקרונות חייו.
“…..אינני זקוק לאף אחד שיעמוד לי על הראש לזרז ולצוות על הטוב. את הכל אני מוצא בקרבי” היה אומר.”יש בי את הטוב ואף את האומץ והרצון לגלותו וזהו טעם החיים בעבורי ליהנות מפרי עמלי. וצל צלה של מחשבה שאעשה את הטוב ואחדל מן הרע רק בגלל ציווי של איזה “כל יכול” עליון” מצווה” תקיף” אל נקם וזועם” מעוררת בי התנגדות עזה”. כך היה אומר באומץ””דרך חירות”.
ואכן החל פועל בכל מרצו לכונן שאיפותיו. נשא אישה מזרע ארבע אמהות” הניח את ארצנו הקטנטונת אחר גוו (אף שלא פסק מלהתגעגע אליה כל ימי שבתו בגולה” עד עצם היום הזה” ואפילו עשה מעשה ושב לגבולו אך גלה “אשורה” שנית) וירד לארץ נכר כדי להתוודע לעצמו” פטור מעול הדימוי העצמי שדבק בו בחצר הקיבוץ. שם באמריקה החל מטפס לאטו בסולם העסקים עד שנעשה לאיש נדל”ן מקורי ומצליח. אך עם זאת מעולם לא הזניח את “חלקת” המוסר”ועודו טורח ללא לאות ללטש הליכות שבין אדם לחברו ובין איש לאשתו עד לאן שידו” יד אנוש כהה מגעת וכבר הגיע למעלות רמות של דרך ארץ הקודמת לתורה. ראש עמותה בלא שכר בנבחרת הכדורגל של בנות פלך מגוריו” נוכח בכל משחקיהן מחוץ ומבית” מעודד ומריע. אוזנו כרויה למצוקת הזולת”ורחמיו נכמרים כל אימת שהוא מוצא בין דפי עיתוני “ארץ הצבי” (שהם תדיר על שולחנו) סיפור קורע לב אודות מצוקתם של ילד או ילדה מבני ציון המסולאים מפז” ויש שהוא מזדרז להגשים משאלת לבה של ילדה בת עניים שחצאית כחולה ויפה כמו שיש לחברותיה היא כל מושא חלומותיה ותיכף הוא מזרז עצמו ורוכש בכסף מלא ובעין יפה חצאית שכזו מהודרת בכל מיני הידורים שאף בחלומה לא הרהיבה ילדה זו עוז להעלותם. ואז הוא יושב ומצפה לרגע בו ימסור את המתנה לידה” יביט בעיניה הזורחות ובפניה המאושרות ודי לו בזה. “מעין עולם הבא”.
דואג לעובדי משרדו כאב לבניו וחולק ביד נדיבה מניסיונו בעסקי הנדל”ן לכל דורש ובלא תקוות רווח ואין לו עונג גדול מאותה שעה שבה הוא רואה את פני המוטב מצהיבים מעונג. ובביקוריו מעולם לא שוכח לפקוד את בית האבות בקיבוצנו ולדרוש בשלום הקשישים” לוחץ ידיהם בחום ומעודדם. משיח עמם” מודה להם על שנות עמלם שאף הוא נהנה מפירותיו ופירות פירותיו” ומצרף תמיד את שתי בנותיו עמו למען יראו ויעשו כמותו. ואף “שאינם מבני ברית” הם “מאוכלי שולחנו”” דורש טובתם ומפליא לעשות. ופעם אחת ביום שישי” כשהיו שני חובשי כיפות נמרצים וחביבים בעלי חזות חרדית מחזרים על פתחי בתי העסק במנהטן לחלק את עלוני השבת ולהזין בהם נשמות יהודים שנתרחקו והנה עברו גם על פתחו וקראו בקולות וברקים:
“יש כאן יהודים” יש כאן יהודים”.
יצא אליהם אחי ואמר בנזיפה:
“אצלנו לא מבדילים בין דם לדם. כאן יש בני אדם שנבראו בצלם”.
והם בענוותנותם הודו לו. ומאז הם פוקדים אותו כמעט מידי שבוע בחשאי ובלא פרסום מחשש עינא בישא” “מקבלין דין מן דין” והוא אוהבם אהבת נפש ממש ואפילו תפילין קשרו לזרועו ולטוטפות בין עיניו כמה וכמה פעמים בהסכמתו” וחפץ לבו ויהי לפלא!!!
כללו של דבר” אחי זה לבו טוב עליו תמיד נהנה מזיו העולם והדרו” רואה בכל רגע פתח והזדמנות להוסיף אך טוב וחסד. מקפיד שתהיה מלאכתו ארעי ובשאר זמנו עושה מוסרו קבע.
רב לא היה לו ואב לא לימדו
אלא שהיו שתי כליותיו נעשות
לו כשני רבנים ומעלות לו שפע מוסרים נאים.
מה הפלא אם כן שלזר נחשב לו שמסרתי עצמי תחת עולה של מלכות שמים.ודאי חשב בלבו:
“נרפים העם על כן אומרים
לכו ונעבדה אלוקים”.
בעתים שהתראינו” נקט בשב ואל תעשה” נזהר מלדבר בנושאי הדת מקטנה ועד גדולה כמצפה לראות “מנהג הנער ומשפטו”. די היה בזקני היורד על פי מידותיו” בכיפה המכסה ראשי מצדע אל צדע” מלמולי ברכותי בעיניים מתגלגלות לשמים” שקית המעשרות שהייתי מגביהה לגובה עיני כמגיש מנחה ומעשר תוכנה בקול רעם”זמירות השבת שהייתי מזמרן נטוי גרון ועיני העצומות נישאות אל על כטובל בקדושת השבת כאילו כל מלאכתי עשויה. די היה בכל אלה לעשות בשרו חידודין חידודין אלא שנימוסיו ויפי הליכותיו לא הניחוהו מעולם לזלזל בגלוי ולבטל מנהגו של איש כל שכן מסורת אבות אף שהייתה בעיניו כספר החתום. אווירת מלחמה קרה” דקה שבדקה הייתה תלויה באוויר במפגשינו אלה. מתאמצים היינו בכל כוחנו להלך על קרקע בטוחה ולדבר בשפת אנוש השווה לכל נפש. לא היינו בשלים אז כלל לדיאלוג בסלע מחלוקת זה בפרט לאור רגישותו הרבה של אחי למושגי דת” אלוקים” עבודת הבורא” ציות וביטול” ואני אז בעל תשובה טרי” כבד פה ומגמגם. אך פעם אחת לקראת סוף ביקורו” דיברתי סרה בארץ מגוריו אמריקה וכיניתי לה שם: “עמא ריקא” במליצה ארסית כמקובל אצל נבערים וקצרי דעת” והייתי מוסיף ומונה חסרונותיה באוזניו וכל זאת בשפה נלעגת. ואחי שומע חרפתו ושותק. נתפתיתי להאמין ששתיקתו כהודאה ונעשיתי כמעין המתגבר להורות עוד ועוד בין טמא וטהור בין פסול וכשר” הולך ונבנה “מחורבנה של צור” ולבי טוב עלי.
“שתוי יין נכנסתי להיכלו של אחי” זחוח ואטום לב.ואת שעתיד היה להתרחש ערב שובו לאמריקה ועד לאן תרחיק תביעת עלבונו לא שיערתי כלל…