כי תבוא אל הארץ

משנה תורה – חומש דברים – הוא סיום” חתימה כללית. הכל חוזר” כל הבניין כולו של רוממות קדושת האומה הזו” עם ד'” כל סדר מציאות החיים של העם הזה” של היצירה הזו. “כי בחר ד’ בציון”” “בחר בנו מכל העמים”” “כי יעקב בחר לו יה”. בחירה אלוהית זו יצירה! בחירה ויצירה של החלק האנושי הזה” ושל החלק הגיאוגרפי הזה – ארץ ישראל. בחירה ויצירה באדם ובעולם. לא אנו בחרנו בארץ הזאת” ריבונו של עולם בחר. הוא בחר ויצר את הארץ הזאת ואת העם הזה. האחיזה והקישור של כלל ישראל בארץ ישראל” מתחילים מן השמים. הארץ המיוחדת הזו היא שמימית. והעם הזה – “עם זו יצרתי לי” – הוא שמימי. ומן השמים זה נמשך לארץ.
כמובן “קדושים תהיו כי קדוש אני” . מתוך הקדושה שלי מתגלה הקדושה שלכם. היסוד הוא תורה מן השמים” ומן השמים נמשכת הקדושה לארץ. נמשך הסידור האלוהי והחלוקה האלוהית של הנחלות – אלינו. מתוך התורה הזאת” מופיעה חלוקת הארץ לכל השבטים” ולכל פרטי האנשים מישראל” הנשמות מישראל. ומתוך הסידור האלוהי של היצירה הזאת והבחירה הזאת” נמשכים סדרי חיינו בארץ. מתוך כך ברכת החקלאות” ומתוך כך סדרי המצוות בארץ.
בביכורים מתגלה חיוניות כח הצמיחה” כח הנטיעה. ביכורים” הם גילוי הארץ אליך. הכח השמימי שמתגלה בארץ” שאינו מצידך” אלא יצירה אלוהית. “כי תבוא אל הארץ”” מתוך הדבקות וההתקשרות אל המציאות הזאת” הארץ נותנת לך ומתברכת עבורך. קיים חילוק בין ביכורים למעשר. קודם” ביכורים” מה שמופיע לך מהארץ. עובדה. בזה מתגלה אליך הארץ באלוהיותה. ואחר כך” מעשר” מתוך יחס ישראל לארצו” מתוך פרטי מעשיך” מתוך הפעילות החקלאית שלך. ולכן “השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל” . אלו שתי מצוות שמגלות את הקישור היסודי של נשמת ישראל והארץ” של סידור עם ד’ בנחלתו.
לקראת סיום הפרשה מופיעים דברי הברית” המסתיימים בקביעה האלוהית של מציאות העם הזה” בשייכוּת שלו לארץ הזאת. “אלה דברי הברית… מלבד הברית אשר כרת אִתם בחורב” . “משנה תורה” הוא חזרה ושינון על כל העניין של ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא” וכל זה באופן יסודי תמציתי כללי .