בימים גדולים אלה, כשעם ישראל מנצח את המן של דורנו, יש שפונים אלי, פחות או יותר בסגנון דומה: “את יודעת עד כמה המצב הזוגי שלנו רגיש ושביר. בימים אלה, יותר מתמיד, המלחמה מאלצת אותנו לשהות ביחד כל היום, גם עם הילדים. במצב הזה שאנחנו לא מסתדרים וגם מלחמה וגם חג פורים, אני מרגיש שהמתח עולה והמריבות גדולות, יותר מתמיד. איך נצליח לשמוח באמת בפורים, כשכמעט על כל נושא אנחנו רבים… וכשחייבים להיכנס לממ”ד, הלחץ הולך וגובר…”
כשיש מלחמה ואיום ביטחוני, מופעלים מנגנונים פנימיים כמו: מערכת העצבים נמצאת בדריכות גבוהה, רמת הסטרס עולה ולכן ישנה רגישות יתר באינטראקציה הזוגית. ירידה בסבלנות, והרגשת צורך בשליטה או בהסתגרות שיוצרת מנגנוני הישרדות שונים בין גברים ונשים. בדרך כלל גברים מגיבים באיסוף מידע, התכנסות ועשייה טכנית ונשים מגיבות דרך צורך בשיח, בקרבה וחיפוש ביטחון רגשי. כשיעל ואבי הגיעו אלי, יעל אמרה: “אני מרגישה לבד. הוא כל הזמן בטלפון, חדשות, עדכונים ופרשנויות ואין לי עם מי לדבר…”. אבי אמר: “אני לא מבין מה היא רוצה ממני. ברור שאני בלחץ. את רואה מה קורה בעולם. אני מנסה להיות אחראי עלינו ולכן המידע חשוב לי…”
שניהם פועלים מתוך חרדה. יעל פוחדת מאובדן חיבור זוגי ויציבות רגשית בבית ואבי פוחד מאובדן שליטה וביטחון בסביבת חייו. המלחמה החיצונית, מעוררת ביתר שאת את המלחמה הפנימית, הסמויה או הגלויה, שעדיין קיימת בין בני הזוג.
יעל ואבי כדוגמא לזוגות אחרים, מונהגים מתוך פחד ואובדן שליטה אישית ולכן, הם מאשימים זא”ז במצב שנוצר ביניהם: “אם היא רק הייתה מעריכה את המאמצים שלי באחריות שלי על המשפחה…” ויעל אמרה: “אם הוא היה רואה אותי ורגיש כלפי, הייתי מעריכה אותו…”. שניהם מופעלים, מגיבים, מונהגים ע”י הצרכים הנפשיים והרגשיים שלהם ולא מנהיגים את עצמם.
כיצד נראית זוגיות מגיבה ולא מונהגת?
אחד נסגר – השני מגיב בפאניקה, או בהסתגרות וריחוק.
אחד כועס – השני מתגונן, או מתקיף.
אחד מתרחק – השני רודף, כדי לאלץ את המתרחק להיות קרוב אליו.
כשמעניקים זל”ז מתוך אחריות אישית, גם צורכיהם הנפשיים והרגשיים יקבלו מענה ראוי.
כיצד מנהיגים כשכפתורי ההפעלה הרגשיים פועלים באופן אוטומאטי? מילת המפתח היא: הנהגה עצמית מתוך אחריות אישית, ללא תלות בשני.
בהנהגה רגשית, יש יכולת לומר:
- אני האחראי הבלעדי לרגשות שלי
- אני לא מצפה ממך שתציל אותי.
- אני לא מאשים כשאני מוצף רגשית.
- אני בוחר לשתף ברגשות שלי ולא להאשים.
בתלות רגשית, נוצרות דרמות/ מלחמות שיש בהן הבעת כאב. לעומת זאת, בהנהגה עצמית ישנה תחושת יציבות וביטחון.
בן הזוג שתלוי באחר, תמיד יפעיל לחץ כדי למלא את צרכיו והוא גורם לשני להתרחק ממנו.
בן הזוג שמרגיש אחריות על האושר של השני, מרגיש חנוק ונכנע.
כיצד מתבטאת בפועל הנהגה רגשית ללא תלות?
- כשאני נפגע, אני מווסת את הרגשות שלי לפני תקשורת. לא מדבר מתוך סערה. אני עוצר, נושם, בודק, מה זה מפעיל בתוכי.
- כשיש ריחוק, אני לא מפרש כנטישה, אלא מה אני יכול לומר או לעשות, כדי להחזיר קרבה.
- כשנוצר קונפליקט, אני מדבר על עצמי בלבד, מבלי למשוך את השני לרצון ולצורך שלי.
- אני מבקש אם אפשר ולא דורש. אף אחד לא חייב לדאוג לי.
- גבולות לעצמי ולשני מתוך כבוד. באופן כזה, לא תהיה שליטה עלי או על השני ותהיה בהירות מחשבתית ורגשית.
- בזוגיות אני מנהיג את עצמי ולא את האחר.
כך נראית מערכת יחסים בוגרת ובוחרת.
בזוגיות ששני אנשים מנהיגים את עצמם, כשכל אחד לוקח אחריות על עולמו הפנימי, הזוגיות אינה זירת מאבק הישרדותי, אלא מרחב נעים שיש בו בחירה.
חג הפורים מלמד אותנו לקחת אחריות והנהגה אישית. מרדכי היהודי לא האשים את עם ישראל, אלא הוביל מהלך מול אסתר המלכה, מתוך אחריות לקיום עם ישראל .
אסתר המלכה, שהייתה מונהגת ותגובתית, לקחה אחריות אישית מתוך מסירות נפש וכך נוצר מהפך. מפחד וחוסר אונים לניצחון ואחדות העם. כאז כן עתה, במלחמת המצווה שאנו נתונים בה, כך ניתן ליצור מהפך בחיי בני הזוג בנישואין.