קיבלתי הערה על מאמר שכתבתי, העוסק בהשפעת ההורים על הזוגיות של ילדיהם:
“…פעמים רבות את טוענת שרוב הבעיות בזוגיות, הן בגלל ההורים….הרושם הכללי המתקבל שהם המקור והשורש לכל רעה חולה שחווים ילדיהם…. הם שתלטנים מדי, או רכים מידי, מעיקים או אדישים מדי, נוכחים או מנותקים מדי… מתוך תיאור השיחות, נראה שאת מעוררת אותם לחשוב על אשמת ההורים, אף שהם עצמם לא חשבו על כך קודם. אפשר לעורר אדם לתיקון חסרונותיו בלי להאשים את ההורים?
תשובה:
אני מודה לך על תגובתך, כי בזכות כך, אני זוכה לדייק את דברי ולהביא את הנושא לרמה ברורה יותר.
הנושא הוא השפעת ההורים ולא חלילה, אשמת ההורים. הנחת היסוד היא שכולנו הורים וכולנו רוצים את הכי טוב לילדים שלנו. מטבע הדברים, יש לכל אחד מההורים ולשניהם גם יחד, גנטיקה שעוברת לילדים, אם נרצה או לא. ישנה גם השפעת הסביבה. כך שכל אחד מאיתנו מקבל “חבילה” שבונה את אישיותו. בחבילה הזאת יש גם את ההעברה הבין דורית, מה שקיבלו ההורים מהדורות הקודמים. אין כאן האשמה. יש כאן עובדות חיים. עתה מגיעה הבחירה: מי ומה אני רוצה להיות עם האישיות שלי? מה אני בוחר לעשות עם הנתונים שקיבלתי מהגנטיקה ומהסביבה שבה גדלתי שכוללת גם את הורי, משפחתי ומקום המגורים?
כי לכל אדם, יש מסע נשמה מאת ה’ שהוא צריך לעבור בעולם הזה. לכן כל אחד מקבל את ההורים והסביבה, המדויקים לו , כדי למלא את ייעודו בעולם, תוך כדי התמודדויות ואולי גם המאבקים הקשים עם הנטיות, המידות, צורכי הגוף והנפש ועוד… .כל רגע בהווה, הוא חלק ממסע הנשמה בעולם הזה. לכן יש לכל אחד בחירה, כיצד לעבד את עצמו, כיצד להתייחס להוריו ולהבין שגם אם הוא מרגיש שלא דאגו לו כראוי, לא טיפחו וכד’, זה לא מפני שעשו זאת בכוונה נגדו. ייתכן שהם עסוקים בקשייהם או שאין להם כלים, כי גם הם לא קיבלו כלים נאותים בבנייה אישית וזוגית. כל אחד מקבל את ההורים הכי מדויקים לו. עובדת החיים היא שכל אחד מילדיהם, יתייחס באופן שונה להוריו, בהתאם לבחירתו ולמסע הנשמה שלו בעולם. ייתכן לדוגמא, שדווקא להורים עם קשיים כלכליים, יגלה ילדם את כוחותיו וכישרונותיו. אני מכירה מישהו שהקשיים הכלכליים של הוריו, השפיעו על בחירותיו, להיות גם רואה חשבון וגם עורך דין. כי הוא קיבל החלטה מודעת, מתוך בחירה אישית: “אני לא ממשיך את המצב של הורי”. או מי שחווה בבית הוריו מריבות וגירושין שהשפיעו רבות על ערכו והוא בחר ללמוד ולחיות טוב יותר מהוריו, מבלי להאשים אותם ואף נעשה מטפל זוגי. יוצא שהחבילה שקיבל, מכוונת אותו למילוי ייעודו אם יבחר לקחת אחריות על חייו.
מי מאשים את הוריו? מי שלא מודע לבחירות ולאחריות שלו על עצמו. הוא תמיד יאמר: בגלל ש… אני ככה. וכן הלאה, יאשים לא רק את הוריו, אלא גם את כל מי שלא עושה בשבילו, את מה שהוא רוצה ובסופו של דבר, יאשים גם את אלוקים. כי הוא זה שנתן לי הורים כאלה ואני לא אשם שנולדתי למשפחה כזאת וכן הלאה. אך מי שמודע שקיבל מסלול חיים מדויק מאת ה’, כדי להביא את ייחודו וייעודו לעולם, ושאת חלקו בעולם איש לא יכול למלא חוץ ממנו, הוא יתמקד בגילוי עצמי, דווקא מתוך נתוני חייו המדויקים להפליא.
מתוך כך, נגיע לזוגיות. כל אחד עם חבילה אישית שונה ואף מנוגדת לחבילה של בן הזוג. כעת העיבוד והאתגר הוא כיצד ניקח מכל חבילה מה שנכון ומתאים לשנינו. לא נאשים, אלא מתוך מה שקיבלנו מההורים, נבדוק מה אנחנו רוצים לאמץ ומה לא, כי זה לא מתאים, או לא ראוי ולא רצוי לזוגיות שנבנית עתה. כל זוגיות, היא יחידה עצמאית בפני עצמה, ללא השוואות להורים או לחברים.
כאשר בני זוג יתנהגו מתוך בחירה ולא האשמה, הם יהיו ממוקדים בעצמם ונינוחים יותר. אולי גם ידעו לבטא כלפי ההורים את הטוב שקיבלו מהם, וכך אף ההורים יוכלו לשפר את עצמם, מתוך השפעת ילדיהם עליהם.