כשחנה ועוז נכנסו לחדר, הרגשתי מתח באוויר, כנראה שהם באמצע מריבה. חנה הייתה נסערת וברגע שהתיישבה, היא אמרה לי שנמאס לה מהבן אדם הזה. “אני לבד בתוך הנישואים האלה. אני לוחצת כדי שיראה אותי ודווקא כשאני כל כך צריכה אותו, הוא נעלם. אני פוגשת קיר ולא בן אדם. “עוז ישב בשקט. כתפיו היו מכווצות. כשהתחיל לדבר, קולו היה נמוך ומאופק. הוא אמר שהוא מרגיש מותקף. “כל שיחה איתה נגמרת בזה שאני לא בסדר. אז אני מעדיף לשתוק ואז היא כועסת יותר ויותר. אני אבוד. אולי את תעזרי לי למצוא דרך אל אשתי. בסה”כ יש לנו ילדים שרק סובלים מהמריבות והצעקות…”.
“או אולי אנחנו לא מתאימים, אם אנחנו כל כך סובלים אחד מהשני…” הוסיפה חנה בייאוש.
שאלתי את חנה, מה קורה לה כשהוא שותק. היא ענתה שהיא מרגישה שקופה, בודדה ולא חשובה לו. שאלתי את עוז, מה קורה לו כשהיא צועקת וכועסת. הוא ענה שהוא מרגיש סכנה ושעוד רגע, היא תצא משליטה.
מניסיוני, מריבות ותגובות כאלה ואחרות, הן אינן מקריות. הקב”ה מזווג זיווגים שיגעו מבלי משים, במקומות הרגישים והפגיעים שכל אחד מבני הזוג, עשוי לצמוח דווקא מתוכם. אף זוג, (באופן נורמאלי), אינו מעוניין להכאיב לשני. כולם רוצים לחיות באהבה.
אז מה גורם לזוג שרוצים להרגיש טוב ביחד, לריב ולכאוב עד כדי כך שמגיעים למסקנה שאם הם במצב כזה, זה סימן שהם לא מתאימים?
כשהקשבתי לחנה ועוז, ידעתי כמו תמיד שגם סיפור משפחתם נכנס איתם לחדר. שאלתי כל אחד מהם, על הבית והמשפחה שלהם.
חנה סיפרה שאביה היה עסוק רוב הזמן, ומדבריה הבנתי שהיה גם מרוחק רגשית. כילדה היא למדה שאם היא לא תכעס ותצעק, פשוט לא יראו אותה. כשהיא דיברה, הרגשתי עד כמה הכאב הזה חי בתוכה.
עוז סיפר שהמסקנה שלו ממה שקרה בביתו – שכעס מאד מסוכן. אימו הייתה כועסת מאד ואביו התנתק רגשית, כדי לא להסלים את המצב. השקט המעושה, היה מתוח וגם מפחיד אותו, מתי כל זה יתפוצץ שוב. הוא למד בגיל צעיר מאד שעדיף שייעלם, כדי לשמור על שקט וכביכול על שלום.
אמרתי להם: “כל אחד מכם, פוגש בזוגיות שלכם דמות מוכרת מאד מהעבר המשפחתי שלכם. אתה עוז, פוגש את אשתך בדמות אימך הכועסת ואתה חוזר להיעלמות שכשהיית ילד כשהגנת על עצמך. אך ההתרחקות והשתיקה שלך, מנתקת אותך מהזוגיות עם אשתך. ה’ כנראה שלח לך הזדמנות להתמודדות שונה. למרות הפחד, תלמד כאן להישאר נוכח בזוגיות ובכך גם תרפא את הילד הקטן שנעלם.
“את חנה, למדת בילדותך שרק עם כעס וצעקות יקשיבו לך. גם אצלך זה היה מנגנון הגנה, הילדה חסרת האונים שצריכה לקבל יחס של חום ואהבה מההורים. את פוגשת את אישך, בדמות אביך שהיה עסוק ומרוחק רגשית ואת ממשיכה את דפוס הילדות בזוגיות. כדאי ללמוד כאן לקבל קרבה שאת מייחלת לה, בדרך חיובית ומקרבת.
נוצר שקט בחדר. נתתי לשקט הזה להיות נוכח, כשבתחושתי, הם מעכלים את הנאמר. אח”כ אמרתי: “הקשיים שלכם, אינם מעידים על חוסר התאמה. הם מבקשים מכם, לתקן את כאבי העבר, לגדול מתוכם ולבנות מערכת יחסים בוגרת ויציבה שתוביל גם לקרבה ואהבה להמשך חייכם”.
השאלה היא איננה אם אנחנו מתאימים. אלא: האם אנחנו מוכנים לראות את מה שקורה בינינו, כהזמנה לגדול יחד. וכידוע, אין צמיחה וגדילה, ללא לחץ וכאב.
נראה לי שזו דרכו של בורא עולם, שמסע חיינו יהא רצוף במכשולים, שההתגברות עליהם מאפשרת לנו להגיע לייעודינו ולהשלמתנו.
תרגיל קצר למודעות עצמית שתאפשר אח”כ שינוי:
כשעולה מתח בזוגיות, לעצור ולשאול את עצמי:
מהי התחושה שעולה בי עכשיו? מהי ההתנהלות שהיא מזכירה לי מילדותי?
עצם השהייה בשאלות, תשנה את התגובות.